שלמה סיים את ההתארגנויות האחרונות לנסיעה החשובה בשנה. הוא רתם את הסוסים אל העגלה, רכש צידה לדרך ובילה יותר זמן עם ילדיו ובני משפחתו בטרם יצא לדרך. שלמה היה חסיד פשוט, אחד מתלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש. בעוד כמה שעות יעלה על העגלה וייסע לרבו הבעל שם טוב. אלו הימים החשובים והגורליים בשנה, עשרת ימי תשובה, הימים אשר בין ראש השנה ליום הכיפורים.

"אני כל כך שמח, ברכה היקרה," פנה לאשתו בטרם יצא לדרך. "היכן המקום המתאים ביותר לעבור את יום הקדוש - צום יום כיפור, אם לא אצל רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש"?

"אף אנו נרגשים מאוד, שלמה" השיבה לו ברכה אשתו, שלא הצליחה להסתיר את התרגשותה, "שאתה, אב המשפחה נוסע לצדיק הדור ומעתיר תפילות על כולנו שם".

שלמה נופף בידיו לשלום לילדיו הקטנים שהביטו בו בערגה. "התנהגו יפה והקשיבו לאמא, מתוקים" אמר להם. "דרך צלחה אבא, נסיעה טובה!" השיבו לו הקטנים והביטו בעגלה עת עשתה את דרכה אל בעל שם טוב.

אך יצא אל הדרך ושלמה נזכר: 'לא הספקתי לקנות שחת לסוסים', הרהר בעגמה, 'הם לא אכלו אף ביום האתמול. נאלץ לעצור ביער ולהניח להם לאכול' החליט לבסוף.

שלמה עצר בצד הדרך, ביער שומם אשר מצא בו שחת לסוסים. הסוסים החלו להשקיט את רעבונם ושלמה העייף שכב לנוח ולפוש מעט עד שנרדם..

כשהתעורר, ראה שכבר יצאו הכוכבים והוא נמצא בעיצומו של היום הקדוש, יום הכיפורים. כעת כבר לא יוכל להמשיך בדרך ויאלץ לשהות לבדו ביום זה. 'לא די שלא אהיה במחיצת רבי - הבעל שם טוב', הרהר בעצב גדול, 'אלא שאף בבית כנסת יהודי עם מניין יהודים, לא אזכה להתפלל ביום הקדוש..'

באין ברירה נשאר ביום-הכיפורים ביער, עם ליבו השבור, התפלל בהכנעה רבה ובתחנונים. דמעות רבות שפך לפני ה' יתברך והתפלל מעומק הלב את תפילות היום. במוצאי יום-הכיפורים המשיך בנסיעה לרבו. הבעל שם טוב קיבלו בסבר פנים יפות ובשמחה רבה אמר לו: "דע, שתפילתך העלתה את כל תפילותיהם של 'העם שבשדות'" .