המצווה "שום תשים עליך מלך" (דברים יז, טו), הִנה אחת מתוך שלוש מצוות חשובות וכבדות-משקל לעם ישראל. וכך כותב הרמב"ם (תחילת הלכות מלכים): "שלוש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך... ולהכרית זרעו של עמלק... ולבנות בית-הבחירה (בית-המקדש)".
 
בדברי עם ישראל אנו מוצאים כי שלוש מצוות אלה קוימו לפי סדר הופעתן בהלכה: בתחילה מונה המלך שאול, לאחר-מכן יצאו למלחמת-חורמה בעמלק, ורק אחר-כך, בזמן דויד ושלמה, בנו את בית-המקדש.
 
לסדר קיומן של מצוות אלה יש גם משמעות פנימית, הבאה לידי ביטוי בעבודת השם של כל יהודי: ראשית העבודה היא להכתיר את הקדוש-ברוך-הוא למלך עלינו, הכתרה שמתבטאת בתחושה כנה של יראה. לאחר-מכן צריך לצאת למלחמת-חורמה ביצר-הרע ובכל נטיות-הלב שהוא מְפתח, ורק אחר-כך אפשר להגיע לדרגת יראה גבוהה ומיוחדת הבאה מתוך הכרה פנימית עמוקה ברוממות הא-ל, יראה המסומלת בבית-המקדש, עליו נאמר: "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, ל).
 
שלוש מצוות אלה, על המשמעויות הפנימיות שבהן, עדיין לא התקיימו בשלמות. שלמותן תושג בגאולה הקרובה, כאשר יתגלה מלך המשיח שגם ימלוך לנצח, גם יכחיד לחלוטין את זכר עמלק וגם יבנה את בית-המקדש השלישי בניין עדי-עד. אז גם נזכה להכחדתו הסופית של עמלק הפנימי שבתוך כל אחד מאתנו – היצר-הרע – ונתעלה לדרגות גבוהות מאוד ביראת השם.