השבוע אנו נכנסים לחודש הרחמים והסליחות – חודש אלול. אותיות המילה 'אלול' הן ראשי-תיבות של פסוקים הרומזים על האופנים השונים בהתקרבות אל הקדוש-ברוך-הוא: "אִנה לידו ושמתי לך (מקום לנוס שמה)" – התחום אליו אנו מכוונים להימלט כדי להינצל מהיצר-הרע, לימוד תורה. "אני לדודי ודודי לי" – הפנייה ל"דודי", הקדוש-ברוך-הוא, מתוך קבלת עול מלכות שמים, תפילה. "איש לרעהו ומתנות לאביונים" – קיום מצוות ועשיית חסדים, צדקה. "(ומל השם אלוקיך) את לבבך ואת לבב (זרעך)" – הסרת "ערלת הלב", תשובה.
 
השלמת ההתקרבות רמוזה גם היא במילה אלול: "אשירה להשם ויאמרו לאמור" – השירה הגדולה שנישא כולנו בגאולה הקרובה.
 
פרשת השבוע, ראה, נקראת תמיד בסמיכות לראש חודש אלול. הפרשה פותחת במילים: "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה – אשר תשמעון אל מצוות השם". גם כאן, כמו במילה אלול, רמוזות כל דרכי ההתקרבות אל השם: "ראה" – הזכרת המעמד בו "אתה הראת לדעת... כי אין עוד מלבדו", מעמד מתן תורה. "אשר תשמעון" – הנכונות לקבלת עול מלכות שמים. "ברכה וקללה" – קיום המצוות, המורכב מהברכה שבמצוות עשה והקללה שבעבירה על מצוות הלא תעשה. ובד בבד, מי שנכשל ב"קללה", יכול להפוך זאת לברכה על-ידי התשובה.
 
השלמת ההתקרבות רמוזה במילה "אנוכי", המתייחסת ל"יחידו של עולם". בנפש היהודי יש דרגה פנימית בשם "יחידה", הנאמנת בכל מצב ל"יחידו של עולם". ביטויה המושלם של דרגה זו יהיה בגאולה השלמה.