פרשת-השבוע פותחת בתיאור על שכר גדול שבא לאחר שפל חמור. עם ישראל הידרדר וחטא עם בנות מואב, הידרדרות שהגיעה לשיא כאשר נשיא שבט – זמרי בן סלוא – נכשל וחטא עם בת מלך מדיין. בקרב החוטאים פרצה מגפה קטלנית, עד שבא פינחס בן אלעזר ובקנאות של קדושה פגע בזמרי ובגויה שעמה חטא. בכך הוא הביא לשיכוך כעסו של הקדוש-ברוך-הוא, ומגפת הקטל נעצרה.
 
כהוקרה על מעשהו, זכה פינחס לשכר נפלא: הוא וזרעו הפכו לכוהנים. זאת ועוד: פינחס גם קשור אל הגאולה השלמה, שכן הוא מי שהתגלה ברבות הימים כאליהו הנביא, שכידוע, ישוב ויתגלה כמבשר הגאולה.
 
פרשת פינחס נקראת בדרך כלל בימי "בין המצרים", בהם אנו אבלים לזכר מאורעות החורבן. ולא בכדי. יש בכך כדי ללמד, כי כמו שלאחר ההידרדרות הזמנית של עם ישראל הגיעה התעלות גדולה שיש לה קשר לגאולה – כך גם הגלות הנוכחית אינה אלא ירידה זמנית, ובעקבותיה צפויה להתרחש עלייה גדולה של גאולה.
 
אכן, אילו רצה הקדוש-ברוך-הוא, היה יכול להביא אותנו אל הטוב מבלי שנעבור את השפל המקדים. אולם יש יתרון לכך שקיים רע ובסוף הוא מתהפך לטוב: כך מתקבל טוב בעוצמה הרבה יותר חזקה, כזה שמורכב גם מכוחות הרוע שחברו והפכו להיות חלק מהטוב.
 
זוהי הסיבה האמתית של החורבן והגלות. הקדוש-ברוך-הוא רוצה שנגיע לגאולה מושלמת ולכן הוא מעביר אותנו דרך גלות חשוכה. כאשר אנו לא מתפעלים מהחשכה הרוחנית שבגלות וחרף הקשיים מוסיפים לדבוק בתורה ובמצוות – אנו מכינים ומצעידים את העולם אל האור והטוב המושלמים של הגאולה הקרובה.