הוראת התורה "ושיננתם לבניך", מתייחסת בפשטות לחובתו של כל אב ללמד את בניו תורה. אולם רש"י מוכיח, כי בתורה מכונים התלמידים בנים והמורה – אב, ובכך מרחיב את משמעותה של ההוראה אל חובתו של כל מורה כלפי תלמידיו בתורה.
 
משמעות זו מחייבת הן אחריות של מורה אל תלמידיו-בניו והן כבוד עמוק שעל תלמידים לרחוש כלפי מורם, כאילו הוא אביהם ממש.
 
תפקידו של המורה הוא לפתח אצל התלמידים הבנה בריאה ומתוקנת. לתת להם עקרונות-לימוד נכונים ולהתוות להם את דרך השימוש בהם. להביא אותם לנצח בכל התמודדות אינטלקטואלית עם סברות שונות ואף סותרות.
 
לכן משתמשת התורה בביטוי "ושיננתם": להנחיל לתלמידים הבנה משוננת וחלקה, כך "שיהיו (דברי התורה) מחודדים בפיך – שאם ישאלך אדם דבר, לא תהא צריך לגמגם בו". שלא יתרשל המורה לאחר שמסביר פעם ופעמיים, אלא שיוודא כי אמנם ברורים הדברים היטב לתלמידים. לגלות אכפתיות, התמסרות ואחריות משל מדובר בבניו ממש.
 
אחת ההוכחות של רש"י לכך שנחשב המורה כאב היא, מהתייחסותו של אלישע אל אליהו-הנביא רבו במילים: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו". בכך רומז רש"י, כי על-ידי הוראה מתמסרת של התורה לתלמידים כאילו הם בנים – זוכים להגשים את הייעוד "לא ילמדו עוד איש את רעהו", שנאמר על הגאולה, עליה יבשר אליהו-הנביא במהרה בימינו.
 
(ליקוטי שיחות כרך ט עמוד 33)