השבוע אנו מתחילים את ספר דברים, הספר החמישי והאחרון של חמישה חומשי תורה. הספר נקרא גם "משנה תורה", ופירושו שבספר זה חוזרת התורה שוב על המסופר בספרים הקודמים.
פרשת השבוע - פרשת דברים, עם פירוש רש"י
לקראת הכניסה לארץ, שם יהיה עליהם לעסוק בצרכיהם הגשמיים – נוצרה אצלם ירידה רוחנית ונמנע מהם לקבל את דברי השכינה ללא עיבוד והתאמה.
התורה, במהותה האמיתית, היא למעלה מגדרי העולם. כדי שהתורה תוכל לרדת לעולם, עליה לעבור דרך 'מקשר' ('ממוצע המחבר' בלשון החסידות), שיש לו היכולת לחבר את התורה, שלמעלה מהעולם, עם העולם, וזה עניינו של משה רבנו.
משה רבינו שמר את ברכותיו של הקב"ה לימים הגדולים של העם, כשיהיו "חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם" בימי הגאולה לעתיד לבוא
חשבתי רגע על הבאנג'י. ושוב על עם ישראל המפוחד במדבר. ישראל אינם כופרים ביכולתו של השם אלא שואלים שאלה פשוטה. למה אנחנו, עם ישראל צריכים להתייסר כל כך?
כמו הפרשה, גם שבת חזון נושאת בתוכה הפכים: מצד אחד היא שבת של תשעת הימים, שבת של חורבן. מצד שני, בשבת הזו יש חזיון של בית המקדש! בלוח התוכניות של השבוע בואו לא נרשום: צום, אלא: גאולה. בנין בית המקדש.
הספר החמישי מחמשת החומשים, ספר "דברים" (הקרוי גם 'משנה-תורה'), שונה מקודמיו. ספר "דברים" נכתב דרך שכלו והשגתו של בן-אדם, משה רבנו, כאשר השכינה "נכנסת ומתלבשת" במחשבתו של משה.
מתי הפצת יהדות היא מעלה מופלאה ומתי היא נחשבת "כיום שנעשה בו העגל"?
מה מאפיין את הבית השלישי ומייחד אותו על קודמיו? כיצד משתקפת יחודיות זו של ביהמ"ק השלישי בתחושותינו אנו, כשאנו חוזים בו בשבת הסמוכה לחורבן, בהיותנו משתוקקים כ"כ ומצפים אליו במאוד?
