הֶחָסִיד הָרַב אַלְטֶר יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן וְרַעְיָתוֹ מָרַת הִינְדָא גָּאלְדָא וִוינְטֶר, הִתְגּוֹרְרוּ בְּמֶעקִיספָּארְט הַסְּמוּכָה לְפִיטְסְבּוּרְג. לַמְרוֹת הַתְּנָאִים הַגַּשְׁמִיִּים וְהָרוּחָנִיִּים הַקָּשִׁים שֶׁשָּׂרְרוּ, פָּעֲלוּ רַבּוֹת לַהֲפָצַת תּוֹרָה וְיַהֲדוּת. הֵם הֵקִימוּ תַּלְמוּד תּוֹרָה, בְּנוֹתֵיהֶם הַצְּעִירוֹת עָרְכוּ מְסִבּוֹת שַׁבָּת מִדֵּי שָׁבוּעַ, וְהֵם נִהֲלוּ עוֹד פְּעִילֻיּוֹת מְבֹרָכוֹת.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ הָיָה ר' אַלְטֶר יְהוֹשֻׁעַ עוֹסֵק בְּרוֹכְלוּת לְפַרְנָסָתוֹ. הוּא הָיָה קוֹנֶה בְּגָדִים בִּמְחִיר זוֹל מִבָּתֵּי-הַחֲרֹשֶׁת הַשּׁוֹנִים בְפִיטְסְבּוּרְג וּבִנְיוּ-יוֹרְק, וּמוֹכְרָם לְאַחַר מִכֵּן לְתוֹשָׁבֵי עִירוֹ. כֵּיוָן שֶׁבְּאוֹתָם יָמִים לֹא הָיוּ הַרְבֵּה בַּעֲלֵי-מְכוֹנִית שֶׁנָּסְעוּ לְמֵרָחוֹק, הִצְלִיחַ בִּמְלַאכְתּוֹ וְרָכַשׁ לְעַצְמוֹ קוֹנִים רַבִּים, וְאַף זָכָה לִרְאוֹת פַּרְנָסָה בְּרֶוַח.

מִדֵּי יוֹם שִׁשִּׁי הָיָה חוֹזֵר לְבֵיתוֹ זְמַן לֹא רַב לִפְנֵי הַדְלָקַת נֵרוֹת שַׁבַּת קֹדֶשׁ.

לַמְרוֹת שֶׁתּוֹפָעָה זוֹ חָזְרָה עַל עַצְמָהּ שׁוּב וְשׁוּב, רַעְיָתוֹ מָרַת הִינְדָא לֹא הִצְלִיחָה לְהִסְתַּגֵּל לְעֻבְדָּה זוֹ. "מַה יִּהְיֶה? הַאִם יַסְפִּיק אַלְטֶר לָשׁוּב לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ?"

בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתָהּ בִּדְאָגָה רַבָּה, שֶׁמָּא בַּעֲלָהּ לֹא יַסְפִּיק לַחְזֹר הַבַּיְתָה קֹדֶם הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת. מִשֶּׁרָאֲתָה שֶׁהַדָּבָר נִמְשָׁךְ וְדַאֲגָתָהּ לֹא תַּמָּה, הֵשִׂיחָה אֶת צַעֲרָהּ בְּמִכְתָּב שֶׁשָּׁלְחָה לְרַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק, הָאַדְמוֹ"ר הָרַיַּי"צ.

לֹא חָלַף זְמַן רַב, וְר' אַלְטֶר יְהוֹשֻׁעַ קִבֵּל מִכְתַּב קֹדֶשׁ מֵהָרַבִּי הָרַיַּי"צ, בּוֹ הוֹרָה לוֹ הָרַבִּי לִהְיוֹת בְּבֵיתוֹ בְּעֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ כְּשֶׁהוּא פָּנוּי מֵעֲסָקָיו, לְכָל הַפָּחוֹת שְׁעָתַיִם קֹדֶם הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת.

מוּבָן שֶׁלְּאַחַר שֶׁקִּבֵּל אֶת מִכְתָּבוֹ שֶׁל הָרַבִּי, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְצַיֵּת לְלֹא עוֹרְרִין.

חָלַף לוֹ עוֹד שָׁבוּעַ שֶׁל עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצֶת וְיוֹם שִׁשִּׁי הִגִּיעַ שׁוּב.

הַפַּעַם, כְּשֶׁבְּרֹאשׁוֹ עוֹמֵד כָּל הָעֵת מִכְתָּבוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָרַבִּי, הִתְאַרְגֵּן בְּהֶתְאֵם, וְחָזַר לְבֵיתוֹ מֻקְדָּם מֵהָרָגִיל, כְּפִי שֶׁצֻּוָּה.

שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ, פָּתַח אֶת הָרַדְיוֹ :

"אָנוּ מִצְטַעֲרִים לְהוֹדִיעַ כִּי בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה הֵחֵלָּה לְפֶתַע לְהִתְחוֹלֵל סוּפַת "הוּרִיקָן" רַבַּת עָצְמָה". הַיְּדִיעָה הָיְתָה עַל הָעִיר בָּהּ שָׁהָה שָׁעוֹת סְפוּרוֹת קֹדֶם לָכֵן. כֵּיוָן שֶׁאוֹתָהּ עִיר הָיְתָה מְמֻקֶּמֶת בְּוָאדִי שֶׁבֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּבוֹהִים, הִתְרַכְּזָה הָרוּחַ בַּשֶּׁקַע הַהֲרָרִי הַזֶּה, הֶחְרִיבָה אֶת מַרְבִּית בָּתֵּי הָעִיר, וְהוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נֶזֶק רַב, הֲרוּגִים וּפְצוּעִים רַבִּים.

ר' אַלְטֶר יְהוֹשֻׁעַ הִזְדַּעֲזֵעַ עַל מְקוֹמוֹ. לְפֶתַע קָלַט כִּי הוּא עַצְמוֹ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה בָּהּ הִתְחוֹלְלָה הַסּוּפָה, וְרַק בְּשֶׁל מִכְתָּבוֹ שֶׁל הָרַבִּי חָזַר מֻקְדָּם יוֹתֵר, דָּבָר שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מֵאָסוֹן נוֹרָא...