ר' דָּוִד, לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָתוֹ, עוֹבֵד כְּסוֹפֵר סְתָ"ם (סִפְרֵי תּוֹרָה, תְּפִלִּין מְזוּזוֹת), הַכּוֹתֵב תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת.

חֵלֶק גָּדוֹל מִשְּׁעוֹת הַיּוֹם, יוֹשֵׁב ר' דָּוִד וּמַשְׁקִיעַ בִּכְתִיבָה אִטִּית וִיסוֹדִית שֶׁל הַמְּזוּזוֹת.

כְּתִיבַת מְזוּזָה אוֹרֶכֶת זְמַן רַב, וְעַל כֵּן גַּם מְחִירָהּ הַגָּבוֹהַּ.

הָיָה זֶה יוֹם כְּכָל הַיָּמִים. ר' דָּוִד יָצָא מִבֵּיתוֹ לְלִמּוּד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּמִנְהָגוֹ מִדֵּי יוֹם אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁבְּאַמְתַּחְתּוֹ שְׁתֵּי מְזוּזוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁכָּתַב בְּאוֹתוֹ יוֹם, אוֹתָן תִּכְנֵן לְהַעֲבִיר לִבְדִיקָה וּלְהַגָּהָה לִפְנֵי שֶׁיַּעֲבִיר אוֹתָן לִמְכִירָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, חִפֵּשׂ ר' דָּוִד "מָקוֹם בָּטוּחַ", בּוֹ יוּכַל לְהַנִּיחַ אֶת הַמְּזוּזוֹת, מִבְּלִי שֶׁהֵן תִּפָּגַמְנָה חָלִילָה.

אֲפִלּוּ טִפַּת מַיִם אַקְרָאִית, אוֹ רְטִיבוּת קַלָּה, יְכוֹלִים לַהֲרֹס עָמָל שֶׁל שָׁעוֹת... בֶּטַח כְּשֶׁמְּדֻבָּר בִּקְלָף וּדְיוֹ לֹא מְכֻסִּים. שַׂקִּית הַנַּיְלוֹן לֹא אָטְמָה אוֹתָן בְּצוּרָה מַסְפִּיק טוֹבָה, וְלֹא מָנְעָה גַּם אֶת הִתְקַמְּטוּת הַמְּזוּזוֹת.

הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ לָשִׂים אֶת הַמְּזוּזוֹת, הָיָה בֵּין דַּפֵּי סֵפֶר קֹדֶשׁ, שֶׁעָמַד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַל הַשֻּׁלְחָן. ר' דָּוִד הִנִּיחַ אֶת הַסֵּפֶר עִם הַמְּזוּזוֹת בְּסָמוּךְ אֵלָיו, כְּשֶׁהוּא מְתַכְנֵן בְּסִיּוּם הַלִּמּוּד לִטֹּל אֶת הַמְּזוּזוֹת מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר יַחַד אִתּוֹ.

אוּלָם הַלִּמּוּד הַמַּעֲמִיק הִשְׁכִּיחַ מֵר' דָּוִד אֶת הַדָּבָר, וְהוּא חָזַר לְבֵיתוֹ מִבְּלִי הַמְּזוּזוֹת.

"אוֹי, שָׁכַחְתִּי! הַמְּזוּזוֹת". רַק כַּמָּה שָׁעוֹת לְאַחַר מִכֵּן, בְּהֶבְזֵק שֶׁל זִכָּרוֹן פִּתְאוֹמִי, נִזְכַּר ר' דָּוִד בַּמְּזוּזוֹת.

הוּא יָצָא מֵהַבַּיִת בִּמְהִירוּת, כְּשֶׁהוּא גּוֹמֵעַ אֶת הַמֶּרְחָק עַד לְבֵית הַכְּנֶסֶת בַּחֲשָׁשׁ וּשְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת כָּל הָעֵת תְּפִלָּה.

בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל תְּחִלַּת הָעֶרֶב, עֲדַיִן הִתְגּוֹדְדָה קְבוּצַת אֲנָשִׁים בְּפִנַּת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. ר' דָּוִד נִכְנַס בְּלִי לָשִׂים לֵב בִּכְלָל עַל מָה הֵם מְדַבְּרִים, וְהִבִּיט סָבִיב.

עֵינָיו חָשְׁכוּ. הַשֻּׁלְחָנוֹת הָרֵיקִים מִסְּפָרִים וְהַמַּדָּפִים הַמְּלֵאִים הִבְהִירוּ שֶׁשַּׁמַּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּבָר טָרַח לְאַרְגֵּן אֶת הַסְּפָרִים חֲזָרָה בִּמְקוֹמָם, כְּשֶׁר' דָּוִד אֲפִלּוּ לֹא יוֹדֵעַ מֵאֵיפֹה לְהַתְחִיל לְחַפֵּשׂ בֵּינוֹת לְאַלְפֵי הַסְּפָרִים...

הָאַבְרֵכִים הַמְּשׂוֹחֲחִים הִמְשִׁיכוּ לְדַבֵּר, וְהִתְבָּרֵר כִּי נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה הוּא הַמּוֹפְתִים שֶׁל הָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בְּאֶמְצָעוּת הָ"אִגְּרוֹת קֹדֶשׁ", כְּשֶׁחֶלְקָם מְגִיבִים בְּבִטּוּל וּבְחֹסֶר אֱמוּנָה.

כְּשֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו מַה הֵבִיא אוֹתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הִצִּיעוּ: "לָמָּה שֶׁלֹּא תְּנַסֶּה לִפְתֹּחַ פֹּה אִגְּרוֹת קֹדֶשׁ וּלְבַקֵּשׁ בְּרָכָה"?

ר' דָּוִד לָקַח אֶת הַדְּבָרִים בִּרְצִינוּת, וּבְפִנַּת בֵּית הַמִּדְרָשׁ הִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב מִכְתָּב לָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. בַּמִּכְתָּב בִּקֵּשׁ אֶת בִּרְכָּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי. בְּלִבּוֹ קִוָּה לִמְצֹא בַּתְּשׁוּבָה בְּרָכָה לִמְזוּזוֹת אוֹ מַשֶּׁהוּ דּוֹמֶה.

בְּרָכָה שֶׁכָּזוֹ לֹא רָאָה ר' דָּוִד, אַךְ מַה שֶּׁכֵּן צָד אֶת עֵינָיו, הָיְתָה הֶעָרָה קְטַנָּה שֶׁהוֹפִיעָה בַּמִּכְתָּב: "וְעַיֵּן בְּסֵפֶר בַּעַל שֵׁם טוֹב..."

הוּא נִגַּשׁ לָאָרוֹן, כְּשֶׁהָאַבְרֵכִים עֲדַיִן עוֹקְבִים אַחֲרָיו בְּמֶתַח, הוֹצִיא אֶת הַסֵּפֶר "בַּעַל שֵׁם טוֹב", שֶׁבְּתוֹכוֹ כַּמּוּבָן הִמְתִּינוּ לוֹ הַמְּזוּזוֹת...

יְלָדִים יְקָרִים!

גַּם כַּיּוֹם שֶׁלֹּא רוֹאִים אֶת הָרַבִּי בְּעֵינֵי בָּשָׂר יְכוֹלִים לְהִתְקַשֵּׁר לְרַבִּי בְּאֶמְצָעוּת כְּתִיבַת מִכְתַּב וְהַכְנָסָתוֹ בְּאֶחָד מֵכְּרַכֵי אִגְרוֹת-קֹדֶשׁ.  כּוֹתְבִים, רוֹאִים נִיסִּים וְאֶת הָהִתְגַּלּוּת מְקָרְבִים!