מטבע הדברים, צרכיו של היחיד עשויים להיות שונים ואף מנוגדים לצורכי הציבור, ומשה אמר כי מכל מקום, הוא מסוגל לראות בתוך הכלל כל פרט ופרט לעצמו.
כאשר משה רבנו הציע לקורח ועדתו, שהתריסו כנגדו ורצו להיות כוהנים, לנסות להקטיר קטורת בעצמם – הוא פנה אל ה' וביקשו: "אל תפן אל מנחתם". לפי אחד הפירושים ברש"י, התכוון משה לומר כי מעבר לקטורת, "יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור" [קרבנות יומיומיים הקרבים בשם הציבור], והוא ביקש כי גם חלק זה יידחה.
משה הדגיש כי הוא "יודע", מסוגל לזהות, כביכול, את חלקם של אותם אנשים בקרבן המשותף; להכיר את חלקו של היחיד בתוך הציבור.
מטבע הדברים, צרכיו של היחיד עשויים להיות שונים ואף מנוגדים לצורכי הציבור, ומשה אמר כי מכל מקום, הוא מסוגל לראות בתוך הכלל כל פרט ופרט לעצמו. מכוח היותו נשיא הדור ומנהיגו, יש לו היכולת לפעול במקביל למען היחיד ולמען הכלל, גם כשהאינטרסים שלהם לא חופפים.
פרשת קורח חלה תמיד בסמיכות ליום הגאולה ג' בתמוז, יום בו השתחרר כבוד קדושת האדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק, האדמו"ר הקודם מליובאוויטש) ממאסרו ברוסיה הסובייטית על הפצת יהדות. גם אצלו, כנשיאם של ישראל ומנהיגם, באה לידי ביטוי יכולת מופלאה של ההתמסרות למען הכלל, לצד דאגה לפרטי פרטים בחייו של כל יהודי ויהודי.
כשהולכים בדרכו, דרך חסידות חב"ד, מקבלים ממנו כוחות רוחניים לסגל יכולת כזו של אכפתיות מהציבור ומהפרט גם יחד, וכשמיישמים יכולת זו מזרזים את בוא הגאולה השלמה, שגם היא גאולה כללית לכל העם ובד בבד – פרטית ואישית לכל אחד.
(ליקוטי שיחות כרך לג עמוד 105)
