כאשר מקיימים בכל מקום תורה ומצוות, יוצרים תהליך רוחני שמקביל לכניסה לארץ ישראל.

ככל שציבור המאמינים גדל – כך גדל כלפיהם רגש השנאה של אלה הקוראים לעצמם לא מאמינים. האמת העצמית שלהם, ממנה הם מנסים לברוח, מבעבעת בתוכם נוכח כל גילוי אמונה ומוציאה אותם משלוותם

משה טען, כי ענישה כזו תסב נזק אחר. נזק שיהווה המשך ישיר למהותו של החטא. החטא נבע מחוסר אמונה בגדולת השם, והמתת בני-ישראל תביא גם היא לחסר באמונה – אצל הגויים, שיפקפקו בגדולת השם.

מטבע הדברים, צרכיו של היחיד עשויים להיות שונים ואף מנוגדים לצורכי הציבור, ומשה אמר כי מכל מקום, הוא מסוגל לראות בתוך הכלל כל פרט ופרט לעצמו.

המרגלים עמדו בדרגה רוחנית גבוהה, אבל לימוד התורה שלהם נשאר בעולם הרוחני ולא ירד לידי מעשה.

בעוד המרגלים הראשונים גרעו בפרשנותם השלילית והביאו למרד העם במשה – המרגלים ביעזר בטחו ביטחון גמור בכוח תפילותיו של משה ורק לכן לכדוה.
 

מצוות ציצית שקולה כנגד כל מצוות התורה. קיומן של המצוות הוא המטרה שלשמה יצאנו ממצרים. מסיבה זו מזכירה התורה לגבי מצוות הציצית את יציאת מצרים: "אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים".

איך זה קרה לאומה שזה עתה חוותה את ניסי יציאת מצרים , שהתפריט שלה אלוקי ('מן' מהשמים), וכך גם כל ההתנהלות היומיומית, אז איך הם נפלו?

עלינו ללמוד לא להסתפק בכך שאצלנו או גם בסביבתנו הקרובה מהווה הקדושה חלק מהחיים הגשמיים. מחובתנו לצאת גם למקומות שבהם עדיין יש 'נקודות נפרדות' שעדיין לא 'נילושו במים' – מי התורה – ולפעול שגם אליהן יגיעו ה'מים'.

מזכירה מצוות ציצית, שיהודי קשור בקב"ה שלמעלה מהטבע וממגבלות העולם, וכשיהודי מתנהג על-פי רצון ה', מוציא אותו הקב"ה מ'מצרים'

מה בא בעצם לומר הבגד היהודי הזה עם החוטים המשתלשלים- " ציצית"?

סיפור המרגלים מלמדנו כי יש להיצמד להוראותיו של 'משה שבדור' ולא להסיק מסקנות לא מאושררות.

מיוחדת היא מצוות ציצית בהשואה לשאר המצוות, שהתורה נימקה ואמרה "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' גו'". לובשים ציצית כדי שהיא תזכיר את כל תרי"ג המצוות - כי ציצית בגימטריא תרי"ג.

מדוע רק שתי מצוות שמענו מה' ולא את כל תרי"ג המצוות? כי שתי המצוות אלו הן שורש ויסוד לכל התרי"ג, ממילא כששמענו מה' את שתי אלו, זה כמו ששמענו וקיבלנו ממנו את כל התרי"ג, שכולם מסתעפים ויונקים מאותן שתי מצוות.

אשרי אלו שזוכים לשהות במחיצתן של דמויות ציור נשגבות אלו, ואשר התורה מגדירה אותם בתור "זכרים" (למען תזכרו) שהם מחוננים במסוגלות של גבר, לשאת בתפקיד המשפיע 

כמי שאמור היה להיות רועה הדור אחרי משה, היה יהושע חייב לבטל את רצונותיו האישיים ולהתמסר למילוי הרצון האלוקי. לכן דווקא עליו התפלל משה: "י-ה יושיעך מעצת מרגלים"

בפרשת השבוע מסופר על המרגלים ששלח משה רבינו לתור את הארץ. בהפטרת הפרשה מסופר על המרגלים ששלח יהושע לפני כיבוש הארץ. מה הם ההבדלים ומה משמעותם?

כיצד יתכן שהמרגלים שהיו אנשים משכמם ומעלה טעו כל כך? האם לא היה קצת צדק בטענתם וברצונם להשאר במדבר? על כך ועוד בשיעור מרתק מפי הרב זלמן נוטיק משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים, העוסק בפרשת השבוע לאור שיחותיו הק' של הרבי מלך המשיח. 

השבוע אנו קוראים בתורה על המרגלים, ובהפטרה אנו קוראים על המרגלים ששלח יהושע. בין שני הסיפורים ישנם קווי דמיון רבים אך גם הבדלים מהותיים, וכאן עולה השאלה: מדוע שליחותו של יהושע הצליחה ושליחותו של משה נדמה שכשלה? על כך ועוד בשיעור מרתק מפי הרב זלמן נוטיק משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים, העוסק בפרשת השבוע לאור שיחותיו הק' של הרבי מלך המשיח.