הָרוֹפְאִים אִבְחֲנוּ פְּגִיעָה קָשָׁה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל רַב-טוּרַאי אָמִיר שְׁפִּיגֶל בֶּן 19 שֶׁנִּפְצַע בְּפִגּוּעַ בְּאֵזוֹר לְבָנוֹן. הוּא שָׁכַב בְּבֵית-הָרְפוּאָה רַמְבַּ"ם בְּחֵיפָה וְהֻכְנַס לַחֲדַר טִפּוּלִים דְּחוּפִים שֶׁבַּחֲדַר הַמִּיּוּן. מַכְשִׁיר הַנְשָׁמָה הֻצְמַד לְאָמִיר וּמַצָּבוֹ הָיָה קָשֶׁה בְּיוֹתֵר.

הוּא לֹא הֵגִיב לַסְּבִיבָה, הוּא הָיָה מְחֻסַּר-הַכָּרָה וּמֻנְשָׁם, וְהָרוֹפְאִים לֹא נָתְנוּ הַרְבֵּה תִּקְווֹת.

בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לֹא מָשׁוּ מִמִּטָּתוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה. הֵם דִּבְּרוּ אֵלָיו לְלֹא סוֹף, אַךְ הוּא לֹא הֵגִיב. רַק צְלִיל הַמּוֹנִיטוֹר מִלֵּא אֶת חֲלַל הַחֶדֶר. הֵם לֹא הִפְסִיקוּ לְסַפֵּר לוֹ עַל הַמִּתְרַחֵשׁ מֵחוּץ לְכָתְלֵי בֵּית-הָרְפוּאָה, אֲבָל אָמִיר לֹא הֵגִיב.

חֲבֵרִים טוֹבִים הֵבִיאוּ עִמָּם ווֹקְמֶן וְזֶה הֻצְמַד לְאָזְנָיו שֶׁל אָמִיר. נֵרוֹת הַחֲנֻכָּה הֻדְלְקוּ לְיַד מִטָּתוֹ, מִבָּתֵּי-כְּנֶסֶת רַבִּים בָּאָרֶץ הִגִּיעוּ בְּרָכוֹת לְהַחְלָמָה מְהִירָה, אֲבָל הַמַּצָּב הוֹסִיף לִהְיוֹת קָשֶׁה.

וְאָז נִכְנַס לַתְּמוּנָה הָאַבְרֵךְ הַחַבַּ"דִּי, הָרַב בֹּעַז קָלִי מִקִּרְיַת-שְׁמוּאֵל שֶׁבְּחֵיפָה. הַהוֹרִים שֶׁהִכִּירוּהוּ, בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לְהוֹדִיעַ לָרַבִּי וּלְבַקֵּשׁ אֶת בִּרְכָּתוֹ. תְּשׁוּבַת הָרַבִּי לֹא אִחֲרָה לָבוֹא: לִשְׁלֹחַ לְכָאן אֶת תּוֹצָאוֹת בְּדִיקַת הַתְּפִלִּין וְהַמְּזוּזוֹת וּבְרָכָה לְהַחְלָמָה מְהִירָה.

אֶת הַמְּזוּזוֹת בָּדְקוּ מִיָּד, אַךְ אֶת הַתְּפִלִּין לֹא הֵבִיאוּ. הֵן נִשְׁאֲרוּ בַּבָּסִיס, בִּלְבָנוֹן. ר' בֹּעַז הִתְחַנֵּן, הוּא לֹא וִתֵּר: "אִם הָרַבִּי כָּתַב", פָּסַק נֶחְרָצוֹת, "מֻכְרָחִים לְהָבִיא אֶת זֶה. פִּקּוּחַ-נֶפֶשׁ"!

עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים, הַתְּפִלִּין הוּבְאוּ בִּדְרָכִים לֹא דְּרָכִים, וְנִתְבָּרְרָה הַתַּגְלִית הַמַּרְעִישָׁה וְהַמָּרָה: הַתְּפִלִּין נִמְצְאוּ פְּסוּלוֹת. שְׁלֹשׁ הַמְּזוּזוֹת אַף הֵן הָיוּ פְּסוּלוֹת, אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מֻנַּחַת בְּצוּרָה הֲפוּכָה.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר בָּא ר' בֹּעַז וְהֵבִיא עִמּוֹ פָּרָשִׁיּוֹת חֲדָשׁוֹת וּמְזוּזוֹת חֲדָשׁוֹת. מְזוּזָה אַחַת קָבַע בְּפֶתַח חַדְרוֹ שֶׁל אָמִיר. מִיָּד דִּוֵּחַ לָרַבִּי וּבוֹ-זְמַנִּית הוֹצִיא מִתִּיקוֹ בַּקְבּוּקוֹן מַשְׁקֶה מֵהָרַבִּי וְאָמַר 'לְחַיִּים' עִם הַהוֹרִים וְהַנּוֹכְחִים בַּמָּקוֹם.

הַהִתְעוֹרְרוּת וְהַהִתְרַגְּשׁוּת הָיְתָה רַבָּה, וּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה בִּקְּשׁוּ לְהִתְקַשֵּׁר לָרַבִּי כְּדֵי לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה שֶׁעוֹד הַיּוֹם אָמִיר יִתְעוֹרֵר וְיַחְזֹר לְהַכָּרָתוֹ.

בִּרְכָּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי לֹא הִתְמַהְמְהָה, אַךְ לֹא כֻּלָּם הֶאֱמִינוּ בַּבְּרָכָה. גַּם הָרוֹפְאִים בִּקְּשׁוּ מֵהֶם שֶׁלֹּא לְהֵאָחֵז בְּתִקְווֹת-שָׁוְא.

וְאָז זֶה קָרָה... פִּתְאוֹם, הֵחֵל אָמִיר לְגַלּוֹת סִימָנֵי חַיִּים. "בְּיוֹם שֵׁנִי, בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר" – סִפְּרָה אַחַת מִבְּנוֹת הַמִּשְׁפָּחָה – "הוֹרַדְתִּי לוֹ אֶת הַוּוֹקְמֶן מֵהָאָזְנַיִם וְהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר אֵלָיו. אָמַרְתִּי לוֹ 'בֹּקֶר טוֹב'. אָמִיר פָּתַח אֶת הָעֵינַיִם וְחִיֵּךְ. הוּא הִסְתַּכֵּל עָלַי וְעָנָה לִי: 'בֹּקֶר טוֹב, מַה שְּׁלוֹמֵךְ?'... הָיִיתִי בְּהֶלֶם מֻחְלָט. לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת עִם עַצְמִי מֵרֹב אֹשֶׁר. רַצְתִּי הַחוּצָה וְצָעַקְתִּי לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁנָּחוּ בְּאוֹתָהּ עֵת בְּמִסְדְּרוֹן הַמַּחְלָקָה: 'אָמִיר הִתְעוֹרֵר, בּוֹאוּ מִיָּד!'"

אִמּוֹ, שֶׁלֹּא הִפְסִיקָה לְהַאֲמִין בְּבִרְכַּת הָרַבִּי, סִפְּרָה: "נִגַּשְׁנוּ אֵלָיו וְהִבַּטְנוּ בּוֹ נִרְגָּשִׁים וּמְאֻשָּׁרִים. אָמִיר שָׁכַב שָׁם עַל הַמִּטָּה, חִיֵּךְ לְכֻלָּם וְאָמַר: 'נוּ, אֵיךְ אֲנִי נִרְאֶה, אֲנִי נִרְאֶה חַי?'. הוּא לֹא אִבֵּד אֶת חוּשׁ הַהוּמוֹר הַנֶּהְדָּר שֶׁלּוֹ וְאֶת הָרְאִיָּה הָאוֹפְּטִימִית שֶׁל הַחַיִּים".

וְאָז קִבֵּל ר' בֹּעַז בְּמַכְשִׁיר הָאִתּוּרִית שֶׁלּוֹ, הוֹדָעָה מֵהַהוֹרִים. חָמֵשׁ מִלִּים: "בֹּקֶר טוֹב, אָמִיר שָׁב לְהַכָּרָתוֹ"...

בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר הוּא כְּבָר הָיָה בְּחַדְרוֹ שֶׁל אָמִיר, הֵנִיחַ עִמּוֹ תְּפִלִּין עִם הַפָּרָשִׁיּוֹת הַחֲדָשׁוֹת, וְאָמִיר אָמַר אֶת קְרִיאַת-שְׁמַע בְּעַל-פֶּה.

אַט-אַט הֵחֵל אָמִיר לַחְזֹר לַחַיִּים. הוּא כְּבָר יָרַד מֵהַמִּטָּה, טִיֵּל בֵּין הַמִּטּוֹת וּפִזֵּר אֶת הָעוּגוֹת הָרַבּוֹת, שֶׁזָּרְמוּ אֵלָיו לַמַּחְלָקָה, בֵּין הַחוֹלִים הָאֲחֵרִים. בְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת, בְּעֵת שֶׁיָּשַׁב בְּמִרְפֶּסֶת הַמַּחְלָקָה, דִּבֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַל הָרַבִּי וּכְבָר הֵחֵל לְתַכְנֵן אֶת הַחֲזָרָה הַבַּיְתָה.

אָמְנָם צְפוּיָה הָיְתָה לוֹ דֶּרֶךְ שִׁקּוּם לֹא קְצָרָה, אֲבָל הַגָּרוּעַ מִכֹּל כְּבָר הָיָה מֵאֲחוֹרָיו. אָמִיר בִּקֵּשׁ בְּרָכָה נוֹסֶפֶת מֵהָרַבִּי: שֶׁהַשִּׁקּוּם יִהְיֶה מָהִיר. גַּם הַבְּרָכָה הַזֹּאת נִרְאֲתָה, וְהַשִּׁפּוּר בְּמַצַּב בְּרִיאוּתוֹ הִתְקַדֵּם בִּמְהִירוּת מֻפְלָאָה.

בִּצְפוֹן הָאָרֶץ הָפַךְ סִפּוּרוֹ שֶׁל אָמִיר לַנּוֹשֵׂא הַמְּדֻבָּר בְּיוֹתֵר. עִתּוֹנָאִים הִתְקַשְּׁרוּ וְהַמְּקוֹמוֹנִים כָּתְבוּ. רַבִּים הִתְעוֹרְרוּ בְּנוֹשֵׂא כַּשְׁרוּת הַתְּפִלִּין וְהַמְּזוּזוֹת וּמָסְרוּ אוֹתָן לִבְדִיקָה.