"הֶחְלַטְתִּי לְהַשְׁאִיר בְּיָדַי חֲמִשִּׁים רוּבָּלִים. כָּךְ זָכִיתִי לַחֲרָפוֹת וּלְגִדּוּפִים – כְּמִשְׁקַל נֶגֶד לִתְחוּשַׁת הַגַּאֲוָה שֶׁעָלְתָה בְּלִבִּי".
הַצַּדִּיק רַבִּי זוּשָׁא מֵאֲנִיפּוֹלִי, מִתַּלְמִידֵי הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ, עָנִי מָרוּד הָיָה. חַיָּיו הָיוּ קֹדֶשׁ לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדַת ה'. רַבִּי זוּשָׁא מֵעוֹלָם לֹא הִתְלוֹנֵן עַל מַצָּבוֹ, לֹא בִּקֵּשׁ עֶזְרָה וְלֹא פָּשַׁט יָד.
בַּת הָיְתָה לוֹ לְרַבִּי זוּשָׁא, נַעֲרָה עֲדִינָה, מַשְׂכִּילָה וּבַעְלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁגָּדְלָה וְהִגִּיעָה לְפִרְקָהּ. אַךְ נַעֲרָה שֶׁבְּגָדֶיהָ מְטֻלָּאִים וּנְדוּנְיָה הֲגוּנָה אֵין לָהּ – מִי יִקָּחֶנָּה לְאִשָּׁה?
אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי זוּשָׁא הֵחֵלָּה לְהָאִיץ בְּבַעְלָהּ. "יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה", הָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. "אָסוּר לָנוּ לְהַזְנִיחַ אֶת בִּתֵּנוּ הַמְּצֻיֶּנֶת. הִיא עוֹד עֲלוּלָה לָשֶׁבֶת בְּרַוָּקוּתָהּ עַד שֶׁיַּלְבִּין רֹאשָׁהּ. לָמָּה לֹא תֵצֵא לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מֵאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?". כָּךְ דִּבְּרָה עַל לִבּוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ הַצַּדִּיק שׁוּב וָשׁוּב, עַד שֶׁנֶּאֱלַץ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ.
קָשֶׁה הָיָה הַמַּעֲשֶׂה לְרַבִּי זוּשָׁא וְרָחוֹק מִמִּנְהָגוֹ, אוּלָם מוֹצָא אַחֵר אֵין. יוֹם אֶחָד, לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שָׂכַר עֲגָלָה וְיָצָא לַדֶּרֶךְ, לְקַבֵּץ כֶּסֶף לְ'הַכְנָסַת כַּלָּה'.
רַבִּי זוּשָׁא אֵינוֹ קַבְּצָן מֻצְלָח. אֵינוֹ נִדְחָק, אֵינוֹ מַפְצִיר וּמְבַקֵּשׁ. לְמַעֲשֶׂה– כְּלָל אֵינוֹ פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו. אֲנָשִׁים שֶׁהִבְחִינוּ וְנָתְנוּ – מַה טּוֹב.
הַיָּמִים חוֹלְפִים, וְהַסְּכוּמִים שֶׁקִּבֵּץ רַבִּי זוּשָׁא דַּלִּים מְאוֹד. בְּקֹשִׁי מְכַסִּים הֵם אֶת דְּמֵי הַנְּסִיעָה.
בְּקוֹרִיץ פָּגַשׁ אֶת הַצַּדִּיק הַמְּפֻרְסָם רַבִּי פִּנְחָס. שׂוֹחֲחוּ הַשְּׁנַיִם בְּדִבְרֵי תוֹרָה וַחֲסִידוּת.
"בַּמֶּה זָכִינוּ שֶׁכְּבוֹדוֹ הִגִּיעַ לְעִירֵנוּ?" הִתְעַנְיֵן רַבִּי פִּנְחָס לסִבַּת בּוֹאוֹ. "טָרוּד אֲנִי בְּמִצְוַת הַכְנָסַת כַּלָּה". הֵשִׁיב רַבִּי זוּשָׁא.
"מִי הַכַּלָּה?", הִתְעַנְיֵן רַבִּי פִּנְחָס. "בִּתִּי הַבּוֹגֶרֶת", עָנָה רַבִּי זוּשָׁא. "הִיא הִגִּיעָה לְפִרְקָהּ וּנְדוּנְיָה אֵין לִי לְהַשִּׂיאָהּ".
הַצַּדִּיק מִקּוֹרִיץ הִתְעַנְיֵן עַל מִדַּת הַצְלָחָתוֹ שֶׁל רֵעֵהוּ עַד כֹּה, וּמַהֵר מְאוֹד גִּלָּה, שֶׁאֵין בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ סְכוּם הַתְחָלָתִי. מֶה עָשָׂה הַצַּדִּיק? בְּיוֹם שֶׁעָזַב רַבִּי זוּשָׁא אֶת הָעִיר, נָטַל 300 רוּבָּל כֶּסֶף, צְרָרָם בְּמִטְפַּחַת וּנְתָנָם לְרַבִּי זוּשָׁא. "חֲדַל לְהִסְתּוֹבֵב בַּדְּרָכִים לְלֹא תּוֹעֶלֶת. הִנֵּה לְךָ הַסְּכוּם הַדָּרוּשׁ כֻּלּוֹ", אָמַר לוֹ.
בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה, קוֹל צִוְחוֹת אִשָּׁה בּוֹכִיָּה הִגִּיעַ לְאָזְנָיו. יָרַד רַבִּי זוּשָׁא מֵהָעֲגָלָה וּפָנָה לְעֵבֶר הַקּוֹל. בְּמוֹרַד הָרְחוֹב עָמְדָה אִשָּׁה בּוֹכִיָּה וּמִתְיַפַּחַת, וּסְבִיבָהּ עוֹמְדִים אֲנָשִׁים וּמַבִּיטִים בָּהּ בְּרַחְמָנוּת.
הָאִשָּׁה בּוֹכָה וּמְסַפֶּרֶת שֶׁאִבְּדָה אַרְנָק וּבוֹ 300 רוּבָּלִים. הָיָה זֶה כָּל כַּסְפָּהּ שֶׁאָסְפָה בְּעָמָל רַב בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, עֲבוּר בִּתָּהּ הָעוֹמֶדֶת לְהִנָּשֵׂא. עַתָּה יִתְבַּטֵּל הַשִּׁדּוּךְ, מֵרְרָה הָאִשָּׁה בִּבְכִי מַר.
רַבִּי זוּשָׁא הֶאֱזִין לְדִבְרֵי הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה, וְלִבּוֹ נִכְמַר בְּקִרְבּוֹ. מִיָּד נִזְכַּר שֶׁבְּכִיסוֹ מֻנָּח בְּדִיּוּק הַסְּכוּם בּוֹ נָקְבָה הָאִשָּׁה. הוּא פָּנָה אֵלֶיהָ בְּקוֹרְאוֹ: "אַל תִּבְכִּי, אִשָּׁה, אַחְזִיר לָךְ אֶת אֲבֵדָתֵךְ".
נַהֲרַת גִּיל נִשְׁפְּכָה עַל-פְּנֵי הָאִשָּׁה, וְהִיא הֵחֵלָּה מְשַׁבַּחַת אֶת רַבִּי זוּשָׁא מֵשִׁיב הָ'אֲבֵדָה', עַל יָשְׁרוֹ וְטוּב-לִבּוֹ.
רַבִּי זוּשָׁא הוֹצִיא אֶת צְרוֹרוֹ, פָּתַח אֶת הַמִּטְפַּחַת וְהֵחֵל לִמְנוֹת בְּפָנֶיהָ אֶת הַשְּׁטָרוֹת: חֲמִשִּׁים רוּבָּלִים, מֵאָה, מָאתַיִם, מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים – וְהִפְסִיק לִמְנוֹת. "אֶת הַחֲמִשִּׁים הַנּוֹתָרִים לֹא אֶתֵּן לָךְ", אָמַר. "שֶׁלִּי הֵם".
הָאִשָּׁה נִמְלְאָה פְּלִיאָה. ּכְשֶׁהִתְעַקֵּשׁ רַבִּי זוּשָׁא וְעָמַד בְּסֵרוּבוֹ, הֵחֵלָּה לְחָרְפוֹ וּלְגַדְּפוֹ. קְהַל הַצּוֹפִים הִצְטָרֵף אַף הוּא לַוִּכּוּחַ עִם הַיְּהוּדִי הַזָּר שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה.
לֹא חָלְפוּ דַּקּוֹת מְעַטּוֹת, וְרַבִּי זוּשָׁא מָצָא עַצְמוֹ בְּבֵית-הַדִּין אֵצֶל הָרַב הַמְּקוֹמִי. הָאִשָּׁה הִרְצְתָה אֶת טַעֲנוֹתֶיהָ כְּנֶגֶד רַבִּי זוּשָׁא שֶׁהֶחְלִיט לְהַשְׁאִיר חֵלֶק מֵאֲבֵדָתָהּ בְּיָדוֹ. הָרַב פָּסַק, כַּמּוּבָן, שֶׁעַל רַבִּי זוּשָׁא לִמְסֹר לָהּ אֶת יִתְרַת הַכֶּסֶף. בְּעוֹדוֹ נוֹזֵף בּוֹ בְּחֻמְרָה עַל מַעֲשֵׂהוּ.
לְיָמִים בִּקֵּר רַבִּי פִּנְחָס מִקּוֹרִיץ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל הָרַב. הַמְּאָרֵחַ, סִפֵּר לוֹ עַל הַדִּין שֶׁבָּא לְפָנָיו וְאַף הִבִּיעַ אֶת תְּמִיהָתוֹ כֵּיצַד חָסִיד מִתְנַהֵג כָּךְ. "אֲבוֹי לָנוּ!", קָרָא רַבִּי פִּנְחָס. "הֲרֵי הָיָה זֶה רַבִּי זוּשָׁא מֵאֲנִיפּוֹלִי. הוּא לֹא הֵשִׁיב אֲבֵדָה, אֶלָּא נָתַן לָאִשָּׁה אֶת כָּל כַּסְפּוֹ, מִתּוֹךְ רַחְמָנוּת!".
הָרַב הִתְפַּעֵל מְאוֹד מִגְּדֻלַּת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל רַבִּי זוּשָׁא. הַדְּבָרִים הִשְׁפִּיעוּ עָלָיו כָּל-כָּךְ עַד שֶׁהֶחְלִיט בְּלִבּוֹ לִנְסֹעַ לְמֶעזְרִיטְשׁ, אֶל הַמַּגִּיד הַגָּדוֹל. בַּחֲצַר הָרַבִּי פָּגַשׁ אֶת... רַבִּי זוּשָׁא. הוּא מִהֵר לְהִתְנַצֵּל בְּפָנָיו עַל שֶׁגָּעַר בּוֹ בִּשְׁעָתוֹ, אַךְ בִּקֵּשׁ לְהָבִין לְשֵׁם מָה עָשָׂה אֶת כָּל הָעִנְיָן סְבִיב חֲמִשִּׁים הָרוּבָּלִים.
רַבִּי זוּשָׁא נֶאֱלַץ לְהַסְבִּיר לוֹ אֶת הַסִּבָּה לְמַעֲשֵׂהוּ: "כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִסְפֹּר אֶת הַכֶּסֶף שֶׁעָמַדְתִּי לָתֵת לָאִשָּׁה, הֵחֵלּוּ רִגְשׁוֹת הִתְנַשְּׂאוּת מְצִיפִים אֶת לִבִּי עַל גֹּדֶל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתִי. לָכֵן הֶחְלַטְתִּי לְהַשְׁאִיר בְּיָדַי חֲמִשִּׁים רוּבָּלִים. כָּךְ זָכִיתִי לַחֲרָפוֹת וּלְגִדּוּפִים – כְּמִשְׁקַל נֶגֶד לִתְחוּשַׁת הַגַּאֲוָה שֶׁעָלְתָה בְּלִבִּי".