בפרשת השבוע מובאת ההבטחה על הגאולה השלמה. על פי ההבטחה, ישוב עם ישראל בתשובה שלמה – "ושבת עד השם אלוקיך... ושב השם אלוקיך את שבותך ורחמך", ולאחר מכן יתרחש קיבוץ הגלויות ותושלם הגאולה – "ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך השם אלוקיך שמה" (דברים ל, ג). כחלק מהגאולה תהיה גם 'מילת הלב': "ומל השם אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך (כדי שתגיע) לאהבה את השם" (שם, ו).
 
מדוע יהיה צורך 'למול' את הלב – הלוא עם ישראל כבר שב בתשובה שלמה עוד בטרם החל תהליך הגאולה? משום שה'מילה' המדוברת היא שלב מטהר רוחני גבוה יותר מהחזרה בתשובה.
 
גאולה רוחנית מושלמת היא שהאדם כרוי לענייני קדושה ומנותק מתאוות חומריות. האדם מטבעו חומרי ונמשך לתאוות חומר, שמסיטות את תשומת לבו מהקדושה. לפיכך החיבור האידיאלי שלו אל הקדושה מותנה בהינתקות מכל התאוות הללו.
 
ואלו הם אפוא שני השלבים בהיטהרות הרוחנית: הנכונות להיפתח כלפי הקדושה ולא להישאר אטום כלפיה, מוטלת על האדם. זו התשובה השלמה שהוא יכול למצות בכוחות עצמו. אולם להגיע להינתקות מוחלטת מכל התאוות שמסיטות את לבו מהקדושה – זה למעלה מכוחו. את ה'מילה' והכריתה הזו אין באפשרותו לבצע בכוחות עצמו, אלא רק הקדוש-ברוך-הוא יכול 'למול' את לבו.
 
הפתיחות כלפי הקדושה נוצרת כבר לפני הגאולה. זוהי התשובה שמקדימה את הגאולה. אך הניתוק מכל התאוות החומריות יגיע רק בגאולה השלמה. רק אז יגיע עם ישראל רק לגאולה מלאה ושחרור מוחלט מכל הגורמים המסתירים על האמת האלוקית.