פרשת ניצבים פותחת בפסוק: אתם ניצבים היום כולכם, כאשר המילה "היום" מתייחסת לראש השנה, והפרשה נקראת תמיד בשבת שקודם החג. 

פרשת השבוע - פרשת ניצבים וילך, עם פירוש רש"י

כאשר ישלים הקדוש-ברוך-הוא להשיב את בניו מהגלות, בגאולה השלמה – ישוב משם גם הוא בשלמות, על כל ניצוצות הקדושה כולם.
 

בפרשת וילך מופיעה המצווה האחרונה בתורה: החובה על כל אדם מישראל לכתוב לעצמו ספר תורה. מצווה זו נאמרה על ידי משה רבינו ביום פטירתו.

ההתראה האלוקית טומנת בחובה נחמה גדולה. היא מלמדת, כי גם במצבים הגלותיים הקשים ביותר – מה שלא יהיה, לעולם לא מתרחק מאתנו הקדוש-ברוך-הוא. 

מדוע יהיה צורך 'למול' את הלב – הלוא עם ישראל כבר שב בתשובה שלמה עוד בטרם החל תהליך הגאולה? משום שה'מילה' המדוברת היא שלב מטהר רוחני גבוה יותר מהחזרה בתשובה.

לכל דור יש דרך הנהגה המתאימה לו. הדרך המתאימה לדורנו היא זו שנאמרה אלינו – להפיץ את מעיינות החסידות בכל מקום.

כל יהודי שייגאל – הקדוש-ברוך-הוא ייגאל כביכול יחד עמו, ובמקביל – הקדוש-ברוך-הוא יישאר בגלות, יחד עם אותם יהודים שעדיין לא נגאלו!

כאשר יהודי משתתף במימון של כתיבת ספר התורה, אפילו ברכישה של אות אחת ויחידה, נחשב הדבר להידור בקיום המצווה. כך גם רכישת ספרי קודש ללימוד, נחשבת לחלק ממצווה זו.

השילוב בין קבלת-עול יסודית ובין גבהות-לב יוצר את הפעולה השלמה של מצוות 'הקהל' ברוחניות, ומחיש את הזמן בו נקיים את מצוות הקהל כפשוטה, בבית-המקדש השלישי, עת נשמע את הקריאה בתורה מפי המשיח בעצמו.

גם בעל מדרגה רוחנית גבוהה, לא יגיע לגאולה שלמה לפני שייגאלו גם אלו שנמצאים במדרגה נמוכה

"עציך", מלשון עצה, רומז ל'עצות' הרבות הממלאות את האדם, בבחינת "רבות מחשבות בלב איש". יהודי נדרש להיות "חוטב עציך" - לחטוב ולהסיר את המחשבות המבלבלות. "מימיך" - רומז ל"מים המצמיחים כל מיני תענוג".

בכל שבת שלפני ראש-חודש נושאים ברכות לקראת החודש שבפתח. חוץ מאשר בשבת שלפני חודש תשרי – השבת הסמוכה לראש-השנה – בה לא נושאים ברכות. בתורת החסידות מוסבר כי את החודש הראשון בשנה מברך הקדוש-ברוך-הוא, ומכוח ברכותיו – מברכים אנו את 11 החודשים האחרים.

נתוח שמותיהן של שתי הפרשיות האלו מראה כי יש להם משמעויות מנוגדות: המלה "נצבים", פירושה עמידה במקום אחד, ואילו "וילך" היא הליכה ממקום למקום...

לפעמים נראה שאין מצב לאחדות. זה מרוקאי וזו פולניה, זה דוס וזה שינקינאי, זה כיפה סרוגה וזה שטריימל וזה בכלל עם כיפה שקופה. הלבוש שונה, הדעות שונות, הקודים שונים. נראה שאין בכלל מצב לאהוב באמת כל יהודי.

תוכנה של הברית בין היהודי להקב"ה - "ברית ה' אלוקיך", לגלות את ההכרה שיהודי והקב"ה הם דבר אחד, כאב ובנו שהם מהות אחת.