ביום הכיפורים קרבים בבית המקדש כמה קרבנות ייחודיים. שניים מהם אלו פר לחטאת של הכוהן הגדול, ושעיר לחטאת של עם ישראל. הזאת הדם משני קרבנות אלו נעשתה בתהליך משולב:
 
הכוהן הגדול נכנס אל קודש הקודשים כשבידו כלי עם דם משחיטת הפר. המקום אפוף בעשן הקטורת, והכוהן מגשש את דרכו אל מול ארון הברית. הוא טובל את אצבעו הימנית בדם הפר ומזה נכחו הזאה אחת 'למעלה'. כלומר – כאשר האצבע פונה לתקרה וגב כף היד פונה לרצפה. ההזאה נעשית לכיוון הארון כשידו רחוקה טפח (8 סנטימטר) מהכפורת – כיסוי הזהב של הארון. את שארית הדם שבאצבע הוא מקנח בשפת הכלי, ואז טובל את האצבע בדם לשם הזאה נוספת 'למטה'. כלומר – כאשר האצבע פונה לרצפה וגב כף היד לתקרה. מלבד היד ההפוכה, זהה ההזאה לקודמתה. לאחר מכן מזה הכוהן שש הזאות נוספות 'למטה' – ובסך הכול הזאה אחת 'למעלה' ושבע 'למטה'.
 
את הדם יש להזות "כמצליף". כלומר, כמו שליח בית דין המלקה ברצועה. זה האחרון אינו מלקה את כל המלקות במקום אחד אלא מתחיל מהכתפיים והולך ויורד כלפי מטה, וכך גם הכוהן הגדול מזה באופן שכל הזאה מכוונת נמוך יותר מקודמתה.
 
הכוהן מונה בפיו את מספר ההזאות. כדי שלא לטעות בספירה, נמנית ההזאה ש'למעלה' בנפרד, באופן הבא: "אחת (זו ש'למעלה'), אחת ואחת ('למטה'), אחת ושתים, אחת ושלוש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע".
 
הכוהן פוסע לאחור ויוצא מקודש הקדשים, מניח את הכלי שבו דם הפר על כן זהב וניגש לשחוט את השעיר. מדמו של השעיר מזה הכוהן בדיוק כפי שהזה מדמו של הפר, וכשמסיים – מניח את הכלי שבו דם השעיר על כן זהב נוסף.
 
כעת, שב הכוהן ונוטל את הכלי עם דם הפר ונעמד אל מול מרכזה של הפרוכת המפרידה בין קודש הקודשים לבין הקודש ומזה שמונה הזאות זהות לאלו שהזה בתוך קודש הקודשים, ולאחר מכן נוטל את הכלי עם דם השעיר ומזה שמונה הזאות זהות. לאחר מכן מערבב הכוהן את שני הדמים, ומזה מהתערובת ארבע פעמים על קרנות מזבח הזהב (מזבח הקטורת) ועוד שבע פעמים על אמצע צדו העליון של המזבח.
 
פשרו של הסדר המיוחד בהזאות יתבאר בשבוע הבא, בעזרת השם. בתקווה שיהיה זה כבר לאחר שהתגלה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ונבנה בית-המקדש השלישי.