בגאולה השלמה עתידים גבולות הארץ להתרחב. אל חבלי הארץ של שבעה עמי כנען (שבין הירדן לים התיכון) תתווספנה אדמות העמים קיני, קניזי וקדמוני, שמהעבר המזרחי של הירדן.
 
חלוקת הארץ של שבעה עמי כנען בין השבטים תוכננה (ובכך כביכול החלה להתבצע) על ידי משה רבינו. חלוקת האדמות שמהעבר המזרחי של הירדן צריכה גם היא להתחיל להתבצע על משה רבינו. וזו למעשה הסיבה שמשה יזם להשאיר חלק מבני ישראל בעבר המזרחי של הירדן:
 
בפרשת השבוע מסופר כי השבטים גד וראובן ביקשו להתיישב שם כי זיהו במקום שטחי מרעה נרחבים למקניהם. לאחר שמשה אישר להם, הוא הוסיף ושלח לשם מיוזמתו חצי משבט מנשה מבלי שיבקשו. מדוע? כי הוא רצה להתחיל באופן סמלי את נחלת בני ישראל בעבר הירדן המזרחי (ללא שיקולים חומריים). ובמילים אחרות: בכך ששבט מנשה התחלק בנחלתו – חציו בעבר הירדן המערבי וחציו בעבר המזרחי – הייתה התחלה סמלית לנחלתם העתידית של בני ישראל משני עברי הירדן.
 
הסיבה שדווקא בני מנשה נבחרו להתחלה הסמלית הייתה חיבתם הגדולה לארץ ישראל. עובדה שניכרה בסיפורן של בנות השבט – בנות צלפחד, שדרשו ואף זכו בחלק בארץ ישראל, למרות שבדרך כלל נועדו האדמות לגברים בלבד.
 
שם השבט "מנשה" קשור לימים בהם תתרחב הארץ – ימי הגאולה השלמה: יוסף נתן שם זה לבנו על שם "כי נשני (השכיחני) אלוקים את כל עמלי ואת בית אבי". נמצא, שהשם 'מנשה' נועד להזכיר את 'בית אבא' – את העבר שקדם לגלות, ובכך מבטא את התשוקה לעתיד – עת נחזור להיות סמוכים על שולחן אבינו שבשמים – בגאולה השלמה.
 
(ליקוטי שיחות חלק כח עמוד 210)