צרעת הוא שם כולל לנגעים שמימיים שמופיעים בגוף האדם, בבגדיו ובקירות ביתו. בפרשת השבוע – "תזריע" – מובאים רוב דיני הצרעת. השם "תזריע" רומז להתהוות חיים חדשים, ואילו על המצורע אמרו חז"ל שהוא נחשב כמת. כיצד אפוא פרשה ששמה מסמל התהוות חיים –  עוסקת רובה ככולה בתופעה שמסמלת מוות?
 
הצרעת כאמור אינה מחלת עור שניתנת לריפוי בדרך הטבע. הצרעת היא תופעה ניסית שפוקדת אדם שנכשל בלשון הרע. הלוקה בה בגופו חייב לשבת בבידוד, "מחוץ למחנה", עד שיחזור בתשובה שתוכח בהיעלמותה של הצרעת.
 
הבידוד מהחברה ומהאפשרות לספר לשון הרע נועד לגרום לפתוח דף חדש בחיים, מטוהר מההנהגה הרעה שבעבר. וזו הסיבה שדיני הצרעת מופיעים בפרשת "תזריע". הצרעת אינה אלא אמצעי 'להזריע' חיים חדשים ומתוקנים.
 
הצרעת מופיעה בדמות כתמים (מסוימים) על פני העור. בתורת החסידות מוסבר, כי הופעת הצרעת על פני העור ולא באבריו הפנימיים של האדם – מוכיחה כי מדובר במי שבמהותו הפנימית הוא בסדר גמור, ומעידתו היא רק מהשפה ולחוץ כביכול. רק בדיבורים. בתקופת הגלות, רובם ככולם של עם ישראל אינם כאלה שמעידותיהם רק מהשפה ולחוץ, ולכן לא קיימת תופעת הצרעת השמימית.
 
הגלות עצמה, כמו הצרעת, אינה עונש גרידא, אלא אמצעי שנועד לטהר ולהכשיר אותנו אל הגאולה השלמה. כשם שהצרעת נועדה 'להזריע' ולהצמיח באדם את התובנות הנדרשות להתחיל חיים חדשים ומתוקנים – כך המצוות והמעשים הטובים שבגלות נחשבים לזריעה שמצמיחה את הגאולה שתבוא תכף ומיד ממש.