אוֹבֶדֶת עֵצוֹת הִיא נִכְנְסָה אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי, אוּלָם בִּרְאוֹתָהּ אֶת פָּנָיו הַקּוֹרְנוֹת, הֵבִינָה מִיָּד מִי "סָחַב" אֶת הַדְּבָרִים וְיָצְאָה חֶרֶשׁ מִן הַחֶדֶר. הִיא כְּבָר תִּשְׁתַּדֵּל לְסַדֵּר אֲרוּחָה כָּלְשֶׁהִי מִן הַשִּׁירַיִם שֶׁנּוֹתְרוּ...
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת הִתְפַּזְּרוּ וְהָעֶרֶב יָרַד עַל הָעֲיָרָה בֶּרְדִּיצֶ'ב. הָיָה זֶה בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר וְהַיְּהוּדִים הֵחֵלּוּ נֶאֱסָפִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לִשְׁמֹעַ אֶת קְרִיאַת הַמְּגִלָּה. בֵּית הַכְּנֶסֶת נִתְמַלֵּא חִישׁ מִפֶּה לְפֶה. וְהִנֵּה נִגַּשׁ הַשַּׁמָּשׁ אֶל הָרַבִּי, רַבִּי לֵוִי יִצְחָק, וְלָחַשׁ מַשֶּׁהוּ עַל אָזְנָיו. הָרַבִּי קָם מִכִּסְּאוֹ וְיָצָא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת.
רַבִּי לֵוִי יִצְחָק נִכְנַס לְלִשְׁכָּתוֹ שֶׁהָיְתָה סְמוּכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שָׁם חִכְּתָה לוֹ אִשָּׁה וּבְיָדָהּ תַּרְנְגוֹל. הִיא לֹא הָיְתָה בְּטוּחָה בְּכַשְׁרוּתוֹ שֶׁל הָעוֹף, וְרָעֲדָה לְעֶצֶם הַמַּחְשָׁבָה שֶׁהָרַב עָלוּל לְהַטְרִיף אֶת הַתַּרְנְגוֹל שֶׁהִשִּׂיגָה לַחַג בְּדֵי עָמָל. הִסְתַּכֵּל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק עַל הַתַּרְנְגוֹל, חָשַׁב כַּמָּה רְגָעִים וְאָמַר: "הַתַּרְנְגוֹל אֵינוֹ כָּשֵׁר וְאָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ."
"רַבִּי!" קָרְאָה הָאִשָּׁה, "בִּפְרוּטוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת קָנִיתִי תַּרְנְגוֹל זֶה. בַּעֲלִי חָלוּשׁ וְחוֹלֶה וְחָשַׁבְתִּי שֶׁקְּצָת מְרַק עוֹף יָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ. גַּם הַיְּלָדִים רְעֵבִים. וְהִנֵּה, שֹׁד וָשֶׁבֶר, נִטְרַף הַתַּרְנְגוֹל שֶׁלִּי. מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו??"בָּכְתָה הָאִשָּׁה כְּשֶׁעֶצֶב נִבָּט מֵעֵינֶיהָ, "אַל דְּאָגָה, בִּתִּי" נִסָּה הָרַבִּי לְהַרְגִּיעָהּ, "הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ עוֹזֵר תָּמִיד לְכֻלָּם, הוּא יַעֲזֹר גַּם לָךְ".
רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לֹא חָזַר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא לָבַשׁ אֶת מְעִילוֹ וְיָצָא לָרְחוֹב בִּצְעָדִים מְהִירִים.
בְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה, הוֹצִיא מַפָּה לְבָנָה וְשָׂם בָּהּ חַלּוֹת, אָזְנֵי הָמָן וּפֵרוֹת שׁוֹנִים. הוּא מָצָא גַּם סִיר עִם עוֹף מְבֻשָּׁל וְצַלַּחַת עִם דָּג מְמֻלָּא. הוּא לָקַח מִכָּל הַבָּא לַיָּד וְשָׂם בַּמַּפָּה הַלְּבָנָה. הוּא קָשַׁר אוֹתָהּ הֵיטֵב וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
הַפַּעַם הָלַךְ רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לְבֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה. וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל חָלוּשׁ: "זוֹ אַתְּ, בֵּיילָה? מֶה הָיָה עִם הַ'שְּׁאֵלָה' עַל הָעוֹף"? "פּוּרִים שָׂמֵחַ! " הֵשִׁיב רַבִּי לֵוִי יִצְחָק. "הִנֵּה, הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ שָׁלַח לָכֶם מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת! אִכְלוּ וּשְׁתוּ בְּשִׂמְחָה!"
אַחַר שֶׁהוֹצִיא הַכֹּל מֵהַמַּפָּה וְסִדֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן, הָלַךְ בִּצְעָדִים מְאֻשָּׁשִׁים שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵבָב לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרִיאַת הַמְּגִלָּה. הַצִּבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הִמְתִּין וְלֹא יָדַע לְאָן נֶעֱלַם פִּתְאוֹם רַבִּי לֵוִי יִצְחָק.
כְּמִנְהָגוֹ מִדֵּי שָׁנָה קָרָא בְּעַצְמוֹ אֶת הַמְּגִלָּה. אוֹתָהּ שָׁנָה הָיְתָה קְרִיאַת הַמְּגִלָּה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. תֹּאַר פְּנֵי קָדְשׁוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק הֵאִיר בְּאוֹר מְיֻחָד.
כַּאֲשֶׁר הָרַבָּנִית הִגִּיעָה הַבַּיְתָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, חִכְּתָה לָהּ בַּבַּיִת הַפְתָּעָה גְּדוֹלָה. הִיא נִגְּשָׁה לַמִּטְבָּח כְּדֵי לְהָכִין אֶת הַסְּעוּדָה, וּמַה גְּדוֹלָה הָיְתָה הִשְׁתּוֹמְמוּתָהּ כַּאֲשֶׁר שׁוּם דָּבָר לֹא נִמְצָא בַּמָּקוֹם. לֹא בָּשָׂר, לֹא דָּגִים, לֹא חַלּוֹת. כְּלוּם. אֲפִלּוּ אָזְנֵי הָמָן הַטְּרִיּוֹת נֶעֶלְמוּ וְאֵינָן.
אוֹבֶדֶת עֵצוֹת הִיא נִכְנְסָה אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי, אוּלָם בִּרְאוֹתָהּ אֶת פָּנָיו הַקּוֹרְנוֹת, הֵבִינָה מִיָּד מִי "סָחַב" אֶת הַדְּבָרִים וְיָצְאָה חֶרֶשׁ מִן הַחֶדֶר. הִיא כְּבָר תִּשְׁתַּדֵּל לְסַדֵּר אֲרוּחָה כָּלְשֶׁהִי מִן הַשִּׁירַיִם שֶׁנּוֹתְרוּ...
וְהָאִשָּׁה הָעֲנִיָּה, הִיא סִפְּרָה לְחַבְרוֹתֶיהָ אֶת דְּבַר הַפֶּלֶא שֶׁל מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁנָּחַת לוֹ פִּתְאוֹם בְּבֵיתָם."בְּוַדַּאי הָיָה זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, שֶׁהֵבִיא לָהּ מָנוֹת יָפוֹת כָּאֵלּוּ", אָמְרָה לְכֻלָּן. אַךְ יְהוּדֵי בֶּרְדִּיצֶ'ב הֵבִינוּ כִּי רַבָּם מִלֵּא הַפַּעַם אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. הֵם שָׁלְחוּ מִשְׁלוֹחֵי מָנוֹת לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק בְּיָד רְחָבָה, וְגַם אֶת הָאִשָּׁה יְלָדֶיהָ וּבַעֲלָהּ הַחוֹלֶה לֹא שָׁכְחוּ. פּוּרִים כָּזֶה שָׂמֵחַ, לֹא הָיָה בְּבֶרְדִּיצֶ'ב זְמַן רָב.
