מגילת אסתר היא היחיד מספרי התנ"ך שלא נזכר בו שם השם. מעניינת גם העובדה ששם החג, פורים, אינו מציין את ההצלה הניסית של היהודים, אלא להיפך – את הדרך שבה נגזרה הגזרה – הפור (הגורל) שהפיל המן.
 
הקשר בין העובדות הוא, שהנס האלוקי שבסיפור המגילה לא ממש ניכר. לא הייתה כאן שום התרחשות על טבעית, כך שנוכחותו של הקדוש-ברוך-הוא לא התבלטה בו. מכל מקום, התנהגותם של מרדכי ואסתר הוכיחה את מודעותם הגבוהה לנוכחות האלוקית שבכל תהליך: למרדכי היה מעמד חשוב – הוא היה שר נכבד בשער המלך, ויותר נכבדת ממנו הייתה אסתר כמלכה. צפוי היה שהם ינסו בראש ובראשונה להשתמש במעמדם לביטול הגזירה. אך לפועל, הדבר הראשון שהם עשו היה לקרוא לצום ולתשובה.
 
מרדכי ואסתר ידעו שהגזרה אינה מקרית, אלא איתות משמים על כך שעל היהודים לחזור בתשובה ולחדול מלהתחנף לגויים. התחנפות שהגיעה לשיאה בהשתתפותם בסעודת אחשוורוש. לכן בראש ובראשונה הם התמסרו לתיקון סיבת הגזרה, ורק לאחר מכן ניסו לבטלה גם בדרך הטבע.
 
פורים מלמד אותנו שההתרחשויות הטבעיות אינן אלא כסות לתהליכים עמוקים המכוונים על ידי הקדוש-ברוך-הוא. כאשר יש גזרה יש לחפש את הגורם הרוחני שלה ולתקנו ורק לאחר-מכן לפעול לביטולה בדרכים טבעיות. צריכים לזכור כי הדרך הטבעית לביטול הגזירה היא רק האמצעי שבו "מלובשת" ההצלה האמיתית שבאה מהשם.
 
כשקוראים את מגילת אסתר מגלים ומפתחים מודעות לכך שגם ההתרחשויות הטבעיות הנן למעשה נס אלוקי. מודעות כזו ממהרת את הזמן שבו הנוכחות האלוקית תתגלה בצורה מלאה – בגאולה האמיתית והשלמה.
 
(ליקוטי שיחות חלק ו עמוד 189)