על הפסוק "ויבוא יעקב שלם עיר שכם", מפרש רש"י כי יעקב היה שלם בכל המובנים: במובן הגופני – הוא כבר נרפא מהצליעה שגרם לו מלאכו של עשיו, במובן הרכוש – הדורון העשיר ששלח לעשיו לא גרע כהוא זה ממצבו הכלכלי, ובמובן התורני – למרות השנים הארוכות והקשות בבית לבן הוא לא שכח מאומה מתלמודו.
 
אי-אפשר לפרש כי כוונת הפסוק היא, שיעקב נותר שלם ללא פגע לאחר העימותים עם לבן ועם עשיו, משום שהצלה כזו הייתה מובטחת ליעקב מראש ("ושמרתיך בכל אשר תלך") ואין צורך לציינה במיוחד. מוכרחים לומר כי הפסוק בא לחדש שלמות נוספת, ולכן מפרש רש"י את מה שמפרש.
 
הליכתו של יעקב לחרן (מלשון חרון-אף) רומזת להליכה לגלות של עם ישראל. הצלתו של יעקב מידי שונאיו רומזת ונותנת כוח להצלתם של בניו משונאיהם, וחזרתו 'שלם' מלמדת שגם בניו ימצאו את עצמם בגאולה 'שלמים':
 
שלמים במובן הגופני – ייסורי הגלות השונים ייעלמו כליל מבלי להותיר עקבות.
 
שלמים במובן הרכוש – בשנות הגלות משקיעים בני ישראל משאבים רבים, גשמיים ורוחניים, כדי לקיים תורה ומצוות בכל מקום ובכך לגאול ניצוצות קדושה הפזורים בעולם. כאשר תבוא הגאולה יוכח שההשקעה הייתה כדאית, משום שכתוצאה ממנה הרכוש הגשמי והרוחני של כל אחד רק יגדל.
 
שלמים במובן התורני – למרות הקשיים שמערימה הגלות על לימוד התורה, כאשר תבוא הגאולה לא נמצא את עצמנו חסרים בידיעותינו, משום שהתורה המאוחדת עם נשמתנו הייתה והינה שלמה.