השעיר המשתלח לעזאזל – במשמעותו הפנימית הוא לא מתייחס לחטאים כפשוטם, אלא להארה הרוחנית הגבוהה הנרכשת על-ידי שנמנעים מהחטאים. להארה כזו בוודאי שיש מקום ביום-הכיפורים ולכן היא מהווה חלק מעבודת היום.
אחת העבודות המרכזיות בבית-המקדש ביום-הכיפורים היא הטלת הגורל על-ידי הכוהן הגדול בין שני שעירי עזים. השעיר שעלה עליו הגורל להשם קרב כקרבן והשני משולח לעזאזל – משליכים אותו למוות מפסגת צוק במדבר. שעיר זה מסמל את חטאי עם ישראל ומיתתו היא כפרה על החטאים.
עריכת הגורל מסמלת לכאורה את הבחירה בין התקרבות אל השם לבין שילוח לעזאזל, והעובדה שגורל כזה נערך ביום הכיפורים מעלה תהייה: יום זה הוא הנעלה והקדוש ביותר בשנה. מגיעים אליו לאחר הכנה נפשית במשך חודש אלול ובמיוחד ימי הסליחות שבו ולאחר מכן בראש השנה ובעשרת ימי תשובה, ולאחר מסלול כזה של תשובה וחזרה אל דרך השם, אין מקום בכלל להצגת שתי דרכים! מי בשלב כזה יעלה בדעתו את הבחירה בדרך לעזאזל?
מוכרחים אפוא לומר, כי שתי הברירות שבגורל מהוות פנים שונים של עבודת השם. גם ההליכה לעזאזל מסמלת דרך חיובית ויש מקום לבחור בה אפילו ביום-הכיפורים!
ההסבר לכך דומה לתפקידן של מצוות הלא-תעשה בזמן הגאולה. לכאורה, לעתיד לבוא תהפוכנה מצוות אלו למיותרות, משום שלא יהיה יצר-הרע בעולם ומה שאסור בכלל לא יהיה קיים! אלא, מסבירה תורת החסידות, לעתיד לבוא תתורגם המשמעות של מצוות אלו להתעלות רוחנית ייחודית ולכן הם תישארנה.
וכך גם השעיר המשתלח לעזאזל – במשמעותו הפנימית הוא לא מתייחס לחטאים כפשוטם, אלא להארה הרוחנית הגבוהה הנרכשת על-ידי שנמנעים מהחטאים. להארה כזו בוודאי שיש מקום ביום-הכיפורים ולכן היא מהווה חלק מעבודת היום.
(התוועדויות תשמ"ו כרך א עמוד 117)
