בסיום מניין המצוות, מסכם הרמב"ם את מספרן – 613 – ומציין כי בנוסף להן יש גם מצוות שהתחדשו אחרי מתן תורה, מדרבנן (מדברי חכמים). החובה לציית לדברי חכמים מופיע בפרשת השבוע:  "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". לא תסור מאף אחת מהוראות החכמים בהמשך הדורות.
 
בדרך כלל דרכו של הרמב"ם היא להביא סיכומים מספריים בסוף כל מניין, כדי להקל על הזכירה. אולם למצוות שהן מדברי חכמים לא מביא הרמב"ם מספר. מספר המצוות שחידשו חכמים מעצמם (מלבד כל הגדרים והתוספות שהם פרטים של מצוות מהתורה) עומד על שבע. לגבי כל הגדרים והתוספות, מציין הרמב"ם במקום אחר שמספרם של אלו מגיע לאלפים רבים! מדוע נמנע הרמב"ם מלציין את המספר?
 
התשובה נעוצה בהבדל הכללי בין מצוות מהתורה ומצוות מדברי חכמים. המצוות מהתורה הן בעלות מספר קבוע שאין להוסיף עליו ואין לגרוע ממנו. לעומת זאת המצוות שחכמים מוסיפים לא יכולות להיות בעלות מספר קבוע, משום שכל הוספה וחידוש של תקנה, סייג, גזירה או דין נועדו לחזק את שמירת התורה לפי הצורך המתעורר בכל דור, ואם כן זהו נתון שיכול להשתנות.
 
בתורת החסידות מבואר, כי הלכות התורה, שאותן לימדונו חז"ל, באות מדרגת "כתר עליון", הקשורה עם הארה אלוקית אינסופית, ועל כן גם למצוות אלו אין הגבלה במספר. בכך יובן מאמר חז"ל, "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא (כלומר, הוא יזכה לגאולה השלמה)": על ידי לימוד הלכות הקשורות עם האין סוף האלוקי, זוכים לגילויו של האין סוף האלוקי בגאולה השלמה שתבוא תכף ומיד.