"חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: יְהוּדִי שֶׁמַּקְפִּיד לָשִׂים מְזוּזָה בְּכָל חֶדֶר, לֹא יָכֹל לִהְיוֹת רַמַּאי... אַחַר כָּךְ עָלִיתִי לְמִשְׂרָדְךָ וְרָאִיתִי שֶׁגַּם שָׁם בְּכָל פֶּתַח יֵשׁ מְזוּזָה..."
בְּאַחַד הַיָּמִים חָלְתָה בִּתּוֹ שֶׁל מוֹיְשֶׁה, יְהוּדִי עָשִׁיר בְּצָרְפַת. הָלַךְ הָאָב הַדָּאוּג לְבַקֵּשׁ אֶת בִּרְכָּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ לִרְפוּאָתָהּ.
נָתַן לוֹ הָרַבִּי דּוֹלָר בְּרָכָה עֲבוּר רְפוּאַת הַבַּת, וְהוֹסִיף עוֹד דּוֹלָר בְּאוֹמְרוֹ: "זֶה עֲבוּר בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁאַתָּה עוֹמֵד לְהָקִים".
"כַּאֲשֶׁר תִּפְתַּח אֶת הַמָּלוֹן, דְּאַג לִקְבֹּעַ מְזוּזוֹת בְּכָל פְּתָחָיו". מוֹיְשֶׁה עָמַד מִשְׁתָּאֶה מְאוֹד, 'מֵהֵיכָן יוֹדֵעַ הָרַבִּי, שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְהָקִים בֵּית סֵפֶר לִמְלוֹנָאוּת??! הֲרֵי לֹא סִפַּרְתִּי עַל כָּךְ לְאִישׁ'.
אַחֲרֵי יְגִיעָה שֶׁל שָׁנִים מִסְפָּר הֵקִים מוֹיְשֶׁה בֵּית סֵפֶר לִמְלוֹנָאוּת וּמָלוֹן מְפֹאָר לְצִדּוֹ.
שָׁנִים חָלְפוּ, בֵּית הַמָּלוֹן שָׁקַע בְּחוֹבוֹת שֶׁל מִילְיוֹנֵי פְרַנְקִים צָרְפָתִיִּים, שֶׁחֵלֶק מֵהֶם הָיוּ כְּסָפִים שֶׁל הַלְוָאוֹת מִבַּנְקִים וּמֵאַנְשֵׁי עֲסָקִים.
"מוֹיְשֶׁה אַתָּה חַיָּב לִי הַרְבֵּה כֶּסֶף". "מָתַי הַהַלְוָאָה שֶׁלִּי חוֹזֶרֶת"? אַנְשֵׁי הָעֲסָקִים כָּעֲסוּ מְאוֹד.
בְּצַעַר רַב נֶאֱלַץ מוֹיְשֶׁה לִפְשֹׁט אֶת הָרֶגֶל. שִׁלְטוֹנוֹת הַמְּדִינָה תִּכְנְנוּ מִשְׁפָּט כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הַיְּהוּדִי הֶעָשִׁיר לֹא עָשָׂה זֹאת מִתּוֹךְ חֹסֶר הֲגִינוּת וְיֹשֶׁר.
'יוֹדֵעַ הִנְנִי כִּי נְקִי כַפַּיִם אֲנִי', הִרְהֵר מוֹיְשֶׁה בְּלִבּוֹ, אַךְ לַמְרוֹת זֹאת חָשַׁשׁ מִן הַמִּשְׁפָּט.
מוֹעֵד הַמִּשְׁפָּט הִגִּיעַ.
כְּבָר בִּתְחִלַּת הַמִּשְׁפָּט אֵרַע דָּבָר בִּלְתִּי צָפוּי לַחֲלוּטִין. הַקָּטֵגוֹר הִזְמִין אֶת כּוֹנֵס הַנְּכָסִים, מִי שֶׁאָסַף אֶת כָּל הַמֵּידָע בְּקֶשֶׁר לַמִּקְרֶה שֶׁל מוֹיְשֶׁה, כְּדֵי לְהָעִיד אֶת עֵדוּתוֹ.
"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמִּן הָרָאוּי שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה תַּלְוֶה לַיְּהוּדִי כֶּסֶף כְּדֵי לְשַׁקֵּם אֶת הָעֵסֶק", פָּתַח הַלָּה בִּנְאוּם סָנֵגוֹרְיָה לְכָל דָּבָר. הוּא דִּבֵּר דִּבְרֵי שֶׁבַח וְטוֹבָה עַל מוֹיְשֶׁה. מִכֵּיוָן שֶׁזֶּה הָיָה נְאוּם הַקָּטֵגוֹר, מִי שֶׁאָמוּר לוֹמַר דְּבָרִים לְאַשְׁמָתוֹ שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם, בֵּית הַמִּשְׁפָּט קִבֵּל אֶת עֵדוּתוֹ וְאַף אֶת הַצָּעָתוֹ לָתֵת לוֹ הַלְוָאָה לְשֵׁם שִׁקּוּם הָעֵסֶק.
'כֵּיצַד זֶה שֶׁהַקָּטֵגוֹר נֶהֱפַךְ לְסָנֵגוֹר?' הַדָּבָר נִשְׁאַר בְּעֵינֵי מוֹיְשֶׁה כְּתַעֲלוּמָה.
עַל פִּי הַחֹק אָסוּר הָיָה לוֹ לְדַבֵּר עִם כּוֹנֵס הַנְּכָסִים, כָּךְ שֶׁלֹּא הָיְתָה למוֹיְשֶׁה אֶפְשָׁרוּת לָדַעַת אֶת סִבַּת הַדָּבָר.
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד בִּקֵּשׁ כּוֹנֵס הַנְּכָסִים לְהִפָּגֵשׁ עִמּוֹ בִּמְקוֹם סֵתֶר. "אָמְנָם כְּשֶׁבָּדַקְתִּי אֶת נְיָרוֹת הַמָּלוֹן הִסַּקְתִּי שֶׁמָּעַלְתָּ בַּכְּסָפִים..." אָמַר לוֹ כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ, "אַךְ יוֹם קֹדֶם הַמִּשְׁפָּט הִסְתּוֹבַבְתִּי בַּמָּלוֹן וְהִבְחַנְתִּי שֶׁבְּכָל דֶּלֶת מֵחַדְרֵי הַמָּלוֹן יֵשׁ מְזוּזָה. אֲנִי עַצְמִי יְהוּדִי יְלִיד אוֹסְטְרִיָּה, וּלְאַחַר שֶׁעָבַרְנוּ אֶת תֹּפֶת הַשּׁוֹאָה הֶחְלַטְנוּ אִשְׁתִּי וַאֲנִי לְהַסְתִּיר אֶת יַהֲדוּתֵנוּ. כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הַמְּזוּזוֹת, וַאֲנִי יוֹדֵעַ מַהִי מְזוּזָה...
"חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: יְהוּדִי שֶׁמַּקְפִּיד לָשִׂים מְזוּזָה בְּכָל חֶדֶר, לֹא יָכֹל לִהְיוֹת רַמַּאי... אַחַר כָּךְ עָלִיתִי לְמִשְׂרָדְךָ וְרָאִיתִי שֶׁגַּם שָׁם בְּכָל פֶּתַח יֵשׁ מְזוּזָה. שָׁם גַּם רָאִיתִי תְּמוּנָה שֶׁל רַב יְהוּדִי, וְחַשְׁתִּי שֶׁהוּא מַבִּיט בִּי. וְאָז יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַחְזֹר לְחֵיק הַיַּהֲדוּת... וְגַם שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲזֹר לְךָ..." סִיֵּם הַכּוֹנֵס אֶת דְּבָרָיו בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
