"רַבִּי, כָּל יְמֵי חַיַּי הָיוּ מְלֵאִים חֲטָאִים. בִּזְבַּזְתִּי אֶת כָּל חַיַּי לַשָּׁוְא, מַה יִּהְיֶה אִתִּי כַּאֲשֶׁר אָשִׁיב נִשְׁמָתִי לְבוֹרְאִי?" אֲחוּז כְּאֵבִים עַזִּים פָּנָה הַחוֹלֶה לְרַבִּי לֵוִי יִצְחָק, וְהִבִּיעַ בְּחִיל וּבִרְעָדָה אֶת כְּאֵבוֹ.

אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִּיצ'וֹב לֹא הִסְתַּכְּמָה רַק בְּלִמּוּד זְכוּת עַל כָּל יְהוּדִי, אֶלָּא בְּשֶׁפַע שֶׁל מַעֲשֵׂי גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁגָּמַל עִם יְהוּדִים.

הוּא טִפֵּל בְּכָל חוֹלֶה שֶׁבִּקֵּר אֶצְלוֹ, הִתְפַּלֵּל עִמּוֹ, הִצִּיעַ עֶזְרָה לְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְעוֹדֵד אוֹתוֹ וְאֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, עַד שֶׁעוֹרֵר אֶצְלָם אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁחַסְדֵּי הַשֵּׁם לֹא תַמּוּ וְהוּא שׁוֹלֵחַ רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל.

כַּמּוּבָן, כָּל חוֹלֶה שֶׁרַבִּי לֵוִי יִצְחָק יָשַׁב בִּמְחִצָּתוֹ הִרְגִּישׁ אֶת אַהֲבָתוֹ וְדַאֲגָתוֹ, וּפְעָמִים רַק מֵעֶצֶם נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק הָיָה מִתְרַפֵּא.

אוּלָם בְּמִקְרֶה זֶה כָל מַאֲמַצָּיו שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לְהָפִיג אֶת כְּאֵבָיו שֶׁל הַחוֹלֶה עָלוּ בַּתֹּהוּ. מִפְּאַת יִסּוּרָיו לֹא יָכֹל לְקַבֵּל שׁוּם דִּבְרֵי עִדּוּד.

הִבִּיט רַבִּי לֵוִי יִצְחָק בָּאִישׁ בְּחֶמְלָה, גָּחַן לְעֶבְרוֹ, הֶחְזִיק בְּיָדוֹ וְאָמַר: "רוֹצֶה אֲנִי לָתֵת לְךָ מַתָּנָה...! אִם יֵשׁ לִי חֵלֶק כָּלְשֶׁהוּ בְּגַן עֵדֶן הֲרֵי מֵעַתָּה הוּא שֶׁלְּךָ!".

הַחוֹלֶה הִבִּיט כְּלֹא מַאֲמִין, מְנַסֶּה לְהָבִין וְלִקְלֹט מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ אָזְנָיו, אוּלָם כַּעֲבֹר כַּמָּה רְגָעִים צָנַח עַל הַמִּטָּה כְּמִי שֶׁנִּרְפָּא מִכְּאֵבָיו.

דִּבְרֵי רַבִּי לֵוִי יִצְחָק הֵקֵלּוּ עַל כְּאֵבָיו וְהוּא נָח קִמְעָא.

אוּלָם זְמַן מָה לְאַחַר מִכֵּן הֵשִׁיב הַחוֹלֶה אֶת נִשְׁמָתוֹ לְבוֹרְאוֹ.

אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַבִּי לֵוִי יִצְחָק, שֶׁלִּוָּה אֶת רַבּוֹ וְשָׁמַע אֶת הַשִּׂיחָה עִם הַחוֹלֶה, הָיָה נִסְעָר בְּיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁשָּׁמַע וְשֶׁחָזוּ עֵינָיו.

הוּא פָּנָה לְרַבּוֹ וְאָמַר לוֹ:

"רַבִּי, יוֹדְעִים אָנוּ אֶת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּךָ וְאֶת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּךָ לְכָל יְהוּדִי שֶׁאַתָּה נִפְגָּשׁ עִמּוֹ. אַתָּה מוּכָן לְהַקְדִּישׁ אֶת זְמַנְּךָ, לְהַקְרִיב אֶת בְּרִיאוּתְךָ וְלָתֵת אֶת רְכוּשְׁךָ כְּדֵי לְהַצִּיל יְהוּדִים... אֶת כָּל זֶה אֶפְשָׁר לְהָבִין.

אוּלָם לָתֵת אֶת חֶלְקְךָ בְּגַן עֵדֶן לְמַעַן יְהוּדִי חוֹטֵא?... הָאֵין זֶה מֻגְזָם?... הַחוֹלֶה אֲפִלּוּ לֹא הִסְפִּיק לְהַעֲרִיךְ אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁנָּתַתָּ לוֹ!..."

רַבִּי לֵוִי יִצְחָק הָיָה נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין הוּא מִתְכַּוֵּן לַחְזֹר בּוֹ מֵהַבְטָחָתוֹ לְאוֹתוֹ חוֹלֶה.

"כָּל יְהוּדִי יָקָר מְאוֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם מְאוֹד" הִסְבִּיר בְּחִיּוּךְ אֶת מַעֲשֵׂהוּ לְתַלְמִידוֹ. "לָכֵן רָאוּי שֶׁאֲוַתֵּר עַל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵן בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּדֵי לָתֵת נַחַת רוּחַ לִיהוּדִי אֲפִלּוּ לִזְמַן קָצָר"...