"אִם זוֹ הַבְּעָיָה" לֹא נִבְהַל הֶחָסִיד "אָז יֵשׁ לִי פִּתָּרוֹן פָּשׁוּט בַּעֲבוּרְךָ: תּוֹסִיף לַמִּשְׁחָה הַלְּבָנָה אֵיזֶשֶׁהוּ חֹמֶר שֶׁיַּהֲפֹךְ אוֹתָהּ לִצְהֻבָּה!"
בֵּית הַמִּרְקַחַת הָמָה אָדָם. תּוֹר אָרֹךְ הִשְׂתָּרֵךְ לְאֹרֶךְ הַחֲנוּת הַקְּטַנָּה וְאַף גָּלַשׁ אֶל מִחוּצָהּ לָהּ, לְעֵבֶר הָרְחוֹב. בֵּין הָאֲנָשִׁים הַמְּחַכִּים עָמַד לוֹ חָסִיד וְחִכָּה גַּם הוּא לְתוֹרוֹ. הַהַמְתָּנָה הָיְתָה אֲרֻכָּה וְהוּא נִצֵּל אֶת הַזְּמַן לַחְזֹר פִּרְקֵי תַּנְיָא וּפִרְקֵי תְּהִלִּים בְּעַל פֶּה. הַתּוֹר הִזְדַּחֵל בְּאִטִּיּוּת מֻפְלָגָה, כָּל אֶחָד בְּתוֹרוֹ מַרְאֶה לָרוֹקֵחַ אֶת הַמִּרְשָׁם אוֹתוֹ נָתַן לוֹ הָרוֹפֵא וְהָרוֹקֵחַ מֵכִין לוֹ אֶת הַתְּרוּפוֹת אוֹ הַמְּשָׁחוֹת הַמַּתְאִימוֹת. לָרוֹקֵחַ הָיְתָה סַבְלָנוּת רַבָּה, אַךְ לָאֲנָשִׁים קְצָת פָּחוֹת. מִדֵּי פַּעַם נִשְׁמְעוּ קִטּוּרִים שֶׁל אִשָּׁה הַמְּמַהֶרֶת לִילָדֶיהָ, אוֹ שֶׁל אָדָם מְבֻגָּר שֶׁרַגְלָיו כְּבָר כּוֹאֲבוֹת מֵהָעֲמִידָה הַמְּמֻשֶּׁכֶת.
לְעֻמַּת זֹאת אֶת מְיֻדָּעֵנוּ הֶחָסִיד לֹא הִטְרִידָה כְּלָל הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא נֶאֱלָץ לְחַכּוֹת זְמַן רַב בַּתּוֹר. הֵן רַבּוֹ, הָרַבִּי הָרַשַּׁ"בּ הוּא זֶה שֶׁשְּׁלָחוֹ לְכָאן עַל מְנָת לִרְכֹּשׁ מִן הַמִּשְׁחָה הַצְּהֻבָּה שֶׁתָּבִיא מָזוֹר לִכְאֵבֵי הָעֵינַיִם שֶׁמֵּהֶם הוּא סוֹבֵל זֶה זְמַן רַב. וְאִם כֵּן מַה יֵּשׁ לוֹ לְהִתְלוֹנֵן?
לְבַסּוֹף מָצָא הֶחָסִיד אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד מוּל הָרוֹקֵחַ. הַלָּה הִמְתִּין לַמִּרְשָׁם שֶׁיַּגִּישׁ לוֹ, אַךְ בִּידֵי הֶחָסִיד לֹא הָיָה כָּל מִרְשָׁם כָּתוּב.
"הָרַבִּי הוֹרָה לִי לִקְנוֹת מִן הַמִּשְׁחָה הַצְּהֻבָּה שֶׁבִּרְשׁוּתְכֶם" אָמַר לָרוֹקֵחַ בְּפַשְׁטוּת. הָרוֹקֵחַ הַנִּדְהָם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁמַע בַּקָּשָׁה מוּזָרָה מֵעֵין זוֹ אִבֵּד לָרֶגַע אֶת לְשׁוֹנוֹ. "הַאִם אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁכָּךְ אָמַר לְךָ הָרַבִּי?" שָׁאַל לְבַסּוֹף אֶת הֶחָסִיד שֶׁהִמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לָרוֹקֵחַ הַמְּבֻלְבָּל. "בְּוַדַּאי!" עָנָה הֶחָסִיד בְּבִטָּחוֹן "כָּךְ בְּדִיּוּק אָמַר לִי הָרַבִּי: לֵךְ לָרוֹקֵחַ וּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן לְךָ מִן הַמִּשְׁחָה הַצְּהֻבָּה. אוֹתָהּ תִּמְרַח עַל עֵינֶיךָ וְיִהְיֶה לְךָ לִרְפוּאָה!" סִיֵּם הֶחָסִיד אֶת דְּבָרָיו, לֹא מֵבִין עַל מָה הַמְּהוּמָה וּמַדּוּעַ כָּל כָּךְ קָשֶׁה לָרוֹקֵחַ הַנִּכְבָּד לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים הַפְּשׁוּטִים הַלָּלוּ.
"שְׁמַע" אָמַר לוֹ הָרוֹקֵחַ לְבַסּוֹף "הָיִיתִי שָׂמֵחַ מְאוֹד לַעֲזֹר לְךָ, אַךְ.. אֵין לָנוּ בְּבֵית הַמִּרְקַחַת אַף לֹא מִשְׁחָה אַחַת צְהֻבָּה. הַמְּשָׁחוֹת שֶׁבִּרְשׁוּתֵנוּ הֵן אַךְ וְרַק לְבָנוֹת..."
"אִם זוֹ הַבְּעָיָה" לֹא נִבְהַל הֶחָסִיד "אָז יֵשׁ לִי פִּתָּרוֹן פָּשׁוּט בַּעֲבוּרְךָ: תּוֹסִיף לַמִּשְׁחָה הַלְּבָנָה אֵיזֶשֶׁהוּ חֹמֶר שֶׁיַּהֲפֹךְ אוֹתָהּ לִצְהֻבָּה!"
הָרוֹקֵחַ, נִסָּה תְּחִלָּה לְהִתְנַגֵּד לָרַעְיוֹן הַמּוּזָר, אַךְ מִשֶּׁנּוֹכַח בְּעַקְשָׁנוּתוֹ שֶׁל הָעוֹמֵד מוּלוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה מוּכָן לְוַתֵּר בְּשׁוּם אֹפֶן עַל הוֹרָאַת רַבּוֹ, הִסְכִּים לְבַסּוֹף וְהָפַךְ אֶת הַמִּשְׁחָה הַלְּבָנָה לִצְהֻבָּה...
לְאָשְׁרוֹ שֶׁל הֶחָסִיד לֹא הָיָה גְּבוּל. הוּא יָצָא אֶת בֵּית הַמִּרְקַחַת כְּשֶׁבְּיָדוֹ מִשְׁחָה צְהֻבָּה וְלִבּוֹ מָלֵא שִׂמְחָה עַל שֶׁהִצְלִיחַ לְמַלֵּא אַחַר הוֹרָאַת רַבּוֹ. סָמוּךְ וּבָטוּחַ הָיָה שֶׁהָרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא.
מְיֻתָּר לְצַיֵּן שֶׁלְּאַחַר יָמִים סְפוּרִים נִרְפְּאוּ עֵינָיו שֶׁל הֶחָסִיד לְגַמְרֵי וְלֹא נִשְׁאַר זֵכֶר לִכְאֵבָיו.
