נגעי הצרעת המוזכרים בתורה הם תופעה שמימית של כתמים מסוימים בעור הגוף או קטעי התקרחות או כתמים מסוימים בבגדים או בבתים. דיני הצרעת בגוף ובבגד מפורטים בפרשת השבוע שעבר – 'תזריע', ודיני טהרתם מובאים בפרשת השבוע – 'מצורע'. לעומת זאת, דיני צרעת הבית וטהרתה מובאים ברצף בפרשת השבוע.
 
מדוע הופיעה צרעת בבתים? על כך מציינים חז"ל שתי סיבות: במדרש נאמר, כי המטרה הייתה לאלץ את בני ישראל להרוס את הבתים (כפי שמחייבת הצרעת במצבים מסוימים) ולהביא אותם לגלות את האוצרות שהטמינו הגויים שגרו לפניהם באותם בתים. בזוהר נאמר, שהמטרה בהריסת הבתים הייתה להעביר את רוח הטומאה ששרתה בהם בגלל העבודה הזרה של הגויים.
 
אין מחלוקת בין המדרש והזוהר אלו בתים נהרסו, אלא כל אחד מציין סיבה אחרת להופעת הצרעת באותם בתים – שתי סיבות שהפוכות זו מזו: הראשונה עוסקת ביתרון – באוצרות הצפונים בבתים, והשנייה עוסקת בחיסרון – בטומאה שבהם.
 
יוצא אפוא שדווקא בבתים הפחותים והגרועים המתינו אוצרות גדולים לבני ישראל. שילוב זה בין ניגודים רמוז בכך שאותיות המילה 'נגע' הן גם אותיות המילה 'ע(ו)נג'. בנגע עצמו טמון עונג וצריך רק לגלות אותו.
 
זו גם הסיבה שצרעת הבית וטהרתה מובאים בתורה ברצף – לסמל כי הכוונה העמוקה של הנגע הרע היא לגלות טוב נעלה ומיוחד.
 
הצרעת היא גם משל לגלות, והטהרה ממנה – משל לגאולה. בגלות, כמו בנגע הצרעת, תכלית הכוונה היא המהפך לעונג שיתגלה עם הפצעת אורה של גאולה השלמה.