חג הפורים הוא אחד החגים האהובים והפופולאריים ביותר בעם ישראל. השמחה המתפרצת והמשוחררת מהגבלות למשך 24 שעות, התחפושות, משלוחי המנות, סעודת החג, הכול יחד יוצר אוירה האהובה על כולם. אפילו המבוגרים מתחפשים לילדים ומרשים לעצמם קצת יותר ביום הזה.
 
הסיבה לשמחה המיוחדת, שלא קיימת בחגים האחרים, נעוצה במאורעות המיוחדים של סיפור המגילה, שהתרחש לפני כאלפיים שנה. על עם ישראל ריחפה גזירת השמדה שכמותה לא הייתה מעולם. ההיסטוריה היהודית רוויה סכנות ואסונות, אולם סיטואציה שכזו הייתה יחידה במינה. על כל העם היהודי ריחפה גזירת כליה ממשית, היו לא תהיה. אחשוורוש היה מלך שולט בכיפה, ולפיכך תוכנית ההשמדה עליה חתם נועדה להתממש בכל העולם כולו.
 
לא היה לאן לברוח, אך איך לברוח – היה גם היה. הגזירה חלה מראש רק על יהודים הדבקים ביהדותם. מי שרצה להצהיר כי אינו שייך לעם המפוזר והמפורד בין העמים, יכול היה להציל את עורו. הפתרון הקל היה להתבולל, ולשכוח מהכול.
 
אך זה לא קרה. מכל היהודים שבכל 127 המדינות שתחת שלטונו של אחשוורוש לא היה אף אחד שהלך לשנות את זהותו. בניגוד לעיתויים אחרים בהם גזירות גירוש גררו המרת דת המונית כלפי חוץ – הרי שבימי אחשוורוש, למרות שפתרון כזה יכול היה להיות הצלת חיים, דבקו היהודים באמונתם גם בגלוי.
 
*
 
חכמינו מציינים כי יום הפורים זה נעלה ומרומם במובן מסוים אפילו יותר מהיום הקדוש בשנה, יום הכיפורים. השם 'כיפורים' רומז על כך שהוא רק 'כפורים', כמו פורים, כי פורים עצמו נעלה ממנו.
 
יום הכיפורים הוא היום שבו ניתנו לנו לוחות-הברית השניים – נתינה שסימלה את המחילה והסליחה של הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל על חטא העגל. יום נשגב ומיוחד במינו, ומכל מקום חג הפורים נחשב יותר ממנו. מדוע? – התשובה כבר נכתבה. דבקותם העילאית של היהודים בדתם בזמן הגזירה.
 
בהיות בני ישראל במדבר, אפילו לחוטאים ולפושעים הייתה סיבה טובה מאוד לרצות להישאר חלק מעם ישראל. בתנאי המקום והזמן בו היו מצויים זה היה הכי פופולארי שיכול להיות. אך בזמן אחשוורוש המצב היה הפוך לגמרי. באותו זמן, להיות יהודי פירושו היה להיות מי שעומד למות. מצב לא פופולארי בעליל, ומכל מקום נשארו כולם יהודים גאים, דבקים באמונתם. וזה מה שמיוחד כל כך ברקע של חג הפורים.
 
*
 
בתקופת גזירת המן קיבלו עליהם בני ישראל את התורה באמת. עד לאותם ימים לא היה ניסיון האמונה ניסיון כה גדול, משום שלא הייתה בעולם התנגדות עזה במיוחד לאמונה. שעת המבחן הגדול הייתה בזמן גזירת אחשוורוש. וכאשר גם אז, גם כשהכול מסביב נראה שחור משחור היו בני ישראל נכונים למסור את הנפש על יהדותם – זו הייתה הקבלה האמיתית של התורה.
 
זוהי גם מטרתה הפנימית של הגלות הארוכה. כל עוד היה לנו בית-מקדש ומלכות ישראל הייתה בתפארתה, זו הייתה גאווה להיות יהודי. אך בגלות המצב שונה לגמרי. ירדנו מטה מטה והפכנו לאומה שנואה, מוקעת, מושמצת ומושפלת. וכאשר גם אז שמרנו על יהדותנו בעוז ובגאון – ואנו ממשיכים לשמור כך עליה כל העת – הגלות השיגה את מטרתה.
 
העמידה האיתנה על האמונה בזמן אחשוורוש הובילה אותנו לחג השמח מכולם, והעמידה האיתנה על האמונה בזמן הגלות תוביל אותנו לחג הגדול מכולם – חג הגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא תכף ומיד ממש, עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.