מוֹנִית צְהֻבָּה עָצְרָה בְּפֶתַח בֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁבִּנְיוּ-יוֹרְק, וּמִתּוֹכָהּ יָצְאוּ בָּזֶה אַחַר זֶה יַלְדָּה קְטַנָּה, אָבִיהָ וְאִמָּהּ.

נִתָּן הָיָה לְהַבְחִין בְּזִיק שֶׁל תִּקְוָה הַנִּשְׁקָף מֵעֵינֵיהֶם, אוּלַי בַּמָּקוֹם הַזֶּה יָבוֹא הַקֵּץ לְסִבְלָם וּלְסִבְלָהּ שֶׁל בִּתָּם הָאֲהוּבָה שֶׁנּוֹלְדָה לֹא עָלֵינוּ לְלֹא יְכֹלֶת הַדִּבּוּר.

בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, מֵאָז אֻבְחֲנָה בְּעָיָתָהּ שֶׁל בִּתָּם - בְּגִיל שָׁנָה וָחֵצִי וְעַד עַתָּה, הִתְרוֹצְצוּ הַהוֹרִים בֵּין גְּדוֹלֵי הַמֻּמְחִים בַּתְּחוּם, אוּלָם אַף לֹא אֶחָד הָיָה אִישׁ בְּשׂוֹרָה עֲבוּרָם. הָרוֹפְאִים טָעֲנוּ שֶׁלֹּא תּוּכַל לְדַבֵּר לְעוֹלָם שֶׁכֵּן כָּךְ נוֹלְדָה וְאֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּצָּב הַקַּיָּם.

בְּאַחַד הַיָּמִים נִפְגְּשׁוּ הַהוֹרִים עִם יָדִיד וָתִיק שֶׁלָּהֶם. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הַיָּדִיד עַל נִסְיוֹנוֹתֵיהֶם הַבִּלְתִּי פּוֹסְקִים לְרַפֵּא אֶת בִּתָּם, הִצְהִיר בְּבִטָּחוֹן: "רַק הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ יוּכַל לַעֲזֹר לָכֶם!"

"עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר?" הֵגִיבוּ בְּתִמָּהוֹן "הֲרֵי אֵינֶנּוּ דָּתִיִּים, וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ עַל הָרַבִּי שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עָלָיו".

אָמְנָם הָרַעְיוֹן הָיָה נִרְאֶה לָהֶם מֻפְרָךְ בַּתְּחִלָּה, אַךְ הֵם הֶחְלִיטוּ לְהֵאָחֵז בַּתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁעוֹד נוֹתְרָה וְלִנְסֹעַ אֶל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ.

לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה בָּהּ חִכּוּ לְהִכָּנֵס אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי, הִגִּיעַ תּוֹרָם וְהֵם נִכְנְסוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה בְּלֵב חָרֵד וּמְיַחֵל.

הָאָב סִפֵּר לָרַבִּי עַל כָּךְ שֶׁבִּתָּם נוֹלְדָה לְלֹא יְכֹלֶת לְדַבֵּר וְעַל כָּל נִסְיוֹנוֹתֵיהֶם הַכּוֹשְׁלִים לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה. הָרַבִּי הֶאֱזִין לְכָל דְּבָרָיו, וּלְבַסּוֹף פָּנָה אֶל הַבַּת וְאָמַר לָהּ: "אִם תְּקַבְּלִי עַל עַצְמְךָ לְהַדְלִיק נֵר שַׁבַּת קֹדֶשׁ בִּקְבִיעוּת, אַתְּ תַּתְחִילִי לְדַבֵּר. הַאִם אַתְּ מְקַבֶּלֶת עַל עַצְמֵךְ?"

הַיַּלְדָּה נָעֲצָה אֶת עֵינֶיהָ הַקְּטַנּוֹת בָּרַבִּי וְסִמְּנָה בְּרֹאשָׁהּ לְאוֹת הֵן. אַךְ הָרַבִּי לֹא הִסְתַּפֵּק בְּכָךְ: "אִמְרִי זֹאת בְּמִלִּים, אִמְרִי 'כֵּן'".
הַיַּלְדָּה הַנְּבוֹכָה הִבִּיטָה בָּרַבִּי וּלְאַחַר מִכֵּן עַל הוֹרֶיהָ, שֶׁלֹּא הֵבִינוּ גַּם הֵם מַה מִּתְרַחֵשׁ וּמָהֵן כַּוָּנוֹתָיו שֶׁל הָרַבִּי.

הָרַבִּי חָזַר עַל בַּקָּשָׁתוֹ וְהַיַּלְדָּה פָּתְחָה אֶת פִּיהָ וְאָמְרָה: "כֵּן"!

הַהוֹרִים הַנִּרְגָּשִׁים לֹא יָדְעוּ אֶת נַפְשָׁם. זוֹ לָהֶם הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּהּ הֵם שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלָהּ שֶׁל בִּתָּם. לְשִׂמְחָתָם לֹא הָיָה גְּבוּל כַּאֲשֶׁר הִמְשִׁיכָה הַבַּת וְאָמְרָה מִלִּים נוֹסָפוֹת, כְּאִלּוּ לְהוֹכִיחַ שֶׁהִיא אָכֵן יְכוֹלָה לְדַבֵּר כְּאַחַד הָאָדָם, וְלֹא הָיָה זֶה רַק מִקְרֶה.

"כֵּיצַד עָשָׂה זֹאת הָרַבִּי?" שָׁאַל הָאָב, הָמוּם עֲדַיִן מִן הַנֵּס שֶׁהִתְרַחֵשׁ לְנֶגֶד עֵינָיו, "הַאִם יֵשׁ לָרַבִּי כֹּחוֹת מְיֻחָדִים? הֲרֵי הָרוֹפְאִים כֻּלָּם אָמְרוּ שֶׁעַל פִּי טֶבַע אֵין שׁוּם סִכּוּי...?"

 עָנָה לוֹ הָרַבִּי: "כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי מַעֲלֶה אֶת עַצְמוֹ לְמַדְרֵגָה שֶׁמֵּעַל הַטֶּבַע עַל יְדֵי הַחְלָטָה לְקַיֵּם מִצְוָה, מִתְנַהֵג עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצוּרָה שֶׁלְּמַעְלָה מִן הַטֶּבַע!"