בשורת הגאולה ממצרים נאמרה על-ידי הקדוש-ברוך-הוא בארבע לשונות: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי". לזכרן תיקנו חז"ל לשתות בליל-הסדר ארבע כוסות של יין.
 
מעניין כי אנו מציינים את ארבע לשונות הגאולה דווקא באמצעות כוסות יין ולא על-ידי המצה, שהיא המאכל העיקרי של הסדר. מספרן של המצות בקערת הסדר הוא שלוש ולא ארבע.
 
למעשה, מתוך ארבע לשונות הגאולה רק שלוש עוסקות ביציאה ממצרים: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי". הלשון הרביעית – "ולקחתי" – אינה מדברת על היציאה ממצרים אלא על הלקיחה למתן תורה, שהיווה למעשה שלב המשך ליציאה ממצרים. בשלב היציאה, היו בני-ישראל בדרגה בה לא היו ראויים מצד עצמם לגאולה. אך לאחר מכן הם החלו להתעלות ברוחניות, עד שנעשו ראויים לקבלת התורה.
 
ההבדל בין השלבים מסומל בהבדל שבין המצה ליין: המצה הלא תפוחה היא 'לחם עוני'. היא מסמלת את מצבם הרוחני העני של בני-ישראל בעת יציאת מצרים. כשם שהמצה תפלה וחסרת טעם, כך עבודתם של ישראל במצרים עדיין לא הייתה מבוססת על טעם והשגה רוחניים. על דרגה זו נאמרו בתורה רק שלוש לשונות גאולה, כאמור, וכנגדן אנו עורכים בקערת הסדר שלוש מצות.
 
אולם היין, שיש בו טעם, מסמל שלמות גבוהה יותר בעבודת-השם. שלב שבו כבר יש התעלות אישית. לכן דווקא ביין באים לידי ביטוי כל ארבע לשונות הגאולה – כולל "ולקחתי" – ואנו שותים ארבע כוסות.
 
חז"ל אומרים, כי ארבע כוסות היין של ליל הסדר מבטאות שמחה והודיה על היציאה מהגלות מצרים והן גם רומזות לגאולה השלמה, שבאה בקרוב ממש.