יִשְׂרָאֵל קָפַץ עַל גַּבֵּי סוּסוֹ הָאַבִּיר בַּמְּיֻמָּנוּת הָאָפְיָנִית לוֹ וְהֵחֵל בִּדְהִירָה מְהִירָה לְכִוּוּן הָעִיר הַסְּמוּכָה, לִיאָזְנָה. שָׁם עָלָיו לְבַצֵּעַ שְׁלִיחוּת שֶׁהֵטִיל עָלָיו אָבִיו אֶמֶשׁ. הוּא לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ מַהִי כַּוָּנָתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל אָבִיו בִּשְׁלִיחוּת זוֹ...

יִשְׂרָאֵל הִנּוֹ נַעַר מִתְבַּגֵּר אֲשֶׁר נָטַשׁ אֶת דֶּרֶךְ אֲבוֹתָיו - דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁחֲבֵרָיו יָשְׁבוּ וְלָמְדוּ תּוֹרָה הוּא הָיָה מַעֲדִיף לְבַלּוֹת אֶת זְמַנּוֹ בְּחֶבְרַת נְעָרִים גּוֹיִים שֶׁהָיוּ מְלַמְּדִים אוֹתוֹ מִמַּעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. הוֹרָיו הַדְּאוּגִים נִסּוּ לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ וּלְהַחְזִירוֹ לְמוּטָב, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. יִשְׂרָאֵל הָיָה נָחוּשׁ בְּדַעְתּוֹ לִמְרֹד בְּכָל הַמֻּכָּר לוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ.

בַּצַּר לָהֶם נָסְעוּ הַהוֹרִים אֶל רַבָּם אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּרָכָה וְעֵצָה.

"רַבִּי, הוֹשִׁיעָה נָא!" פָּנָה הָאָב אֶל רַבּוֹ בִּכְאֵב. "בְּנִי הַיָּקָר הוֹלֵךְ וּמִדַּרְדַּר וְאֵינֶנּוּ מַצְלִיחִים לְהָשִׁיבוֹ לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר!".

הָרַבִּי הִבִּיט בָּאָב הַשָּׁבוּר וְאָמַר לוֹ: "הָבֵא אֵלַי אֶת הַנַּעַר וַאֲנִי אֲדַבֵּר עִמּוֹ".

מְאוֹשָׁשִׁים יָצְאוּ הַהוֹרִים מֵחַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי. עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתָם כְּבָר עָלָה רַעְיוֹן בְּמֹחָם כֵּיצַד לְהָבִיא אֶת הַנַּעַר אֶל הָרַבִּי בְּלִי שֶׁיִּתְנַגֵּד לְכָךְ: הָאָב הִצִּיעַ לִבְנוֹ לִנְסֹעַ לְלִיאָזְנָה עַל גַּבֵּי סוּסוֹ לְמַלֵּא שְׁלִיחוּת כָּלְשֶׁהִי. יִשְׂרָאֵל שֶׁחִבֵּב בְּיוֹתֵר אֶת הָרְכִיבָה עַל הַסּוּס, הִסְכִּים בְּשִׂמְחָה.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ ללִיאָזְנָה חִכְּתָה לוֹ הַפְתָּעָה. בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לְמַלֵּא אֶת הַשְּׁלִיחוּת, פְּגָשׁוּהוּ יְדִידָיו שֶׁל אָבִיו וְתֵכֶף הִכְנִיסוּהוּ אֶל הָרַבִּי, אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן.

הָרַבִּי קִבְּלוֹ בִּמְאוֹר פָּנִים וְשֶׁאֵלוֹ: "מַדּוּעַ הִגַּעְתָּ לְכָאן עַל גַּבֵּי סוּס דַּוְקָא וְלֹא בַּעֲגָלָה?"

"אוֹהֵב אֲנִי מְאוֹד לִרְכֹּב עַל סוּסִי הָאַבִּיר" הִסְבִּיר הַנַּעַר בְּגַאֲוָה. "הַסּוּס שֶׁלִּי הוּא מָהִיר בִּמְיֻחָד, וּכְשֶׁאֲנִי רוֹכֵב עָלָיו אֲנִי מַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצִי בִּמְהִירוּת רַבָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לוּ הָיִיתִי נוֹסֵעַ בַּעֲגָלָה".

"זֶה נָכוֹן מְאוֹד" אָמַר לוֹ הָרַבִּי "אַךְ זֶה בִּתְנַאי שֶׁאַתָּה עַל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, אוּלָם אִם תִּטְעֶה בְּדַרְכְּךָ, אֲזַי סוּסְךָ הַמָּהִיר יַרְחִיק לֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַלֹּא טוֹבָה וְכָךְ תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ רָחוֹק מְאוֹד מֵהַמָּקוֹם אֵלָיו רָצִיתָ לְהַגִּיעַ, דַּוְקָא בְּשֶׁל מְהִירוּתוֹ שֶׁל הַסּוּס".

הַנַּעַר הִצְטַחֵק קִמְעָה וּמִהֵר לְהָשִׁיב לָרַבִּי "אֲפִלּוּ אִם אֶטְעֶה, מִיָּד כַּאֲשֶׁר אֶתְפֹּס שֶׁטָּעִיתִי, אַחְזִיר אֶת הַסּוּס עַל עִקְּבוֹתָיו וּבִמְהִירוּת שׁוּב אֶהֱיֶה בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה".

 הָרַבִּי הִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶׁל הַנַּעַר בְּחִבָּה וְאָמַר לוֹ: "אָכֵן. אִם אַתָּה תּוֹפֵס שֶׁאַתָּה עַל דֶּרֶךְ לֹא נְכוֹנָה - אִם אַתָּה תּוֹפֵס אֶת עַצְמְךָ לִפְנֵי שֶׁמְּאֻחָר מִדַּי, וְאִם בָּרוּר לְךָ שֶׁהִתְרַחַקְתָּ מֵהַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, אֲזַי אַתָּה יָכֹל לַחְזֹר מַהֵר"...

דְּבָרָיו שֶׁל הָרַבִּי חָדְרוּ עָמֹק לְלִבּוֹ שֶׁל הַנַּעַר. הוּא הֵבִין הֵיטֵב אֶת שֶׁמְּרַמֵּז לוֹ הָרַבִּי, וְהֶחְלִיט לָשׁוּב מִן הַדֶּרֶךְ הָרָעָה בָּהּ בָּחַר וְלַעֲלוֹת בִּמְהֵרָה עַל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וְהַיְּשָׁרָה.