כַּאֲשֶׁר רָאָה הָאַרְיֵה אֶת ר' מֵאִיר, רָץ לִקְרָאתוֹ, שֶׁכֵּן הָיָה רָעֵב מְאוֹד וּכְבָר זְמַן רַב שֶׁלֹּא נִכְנַס דְּבַר מַאֲכָל לְפִיו. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁעָקְבוּ אַחַר הַנַּעֲשֶׂה מֵהַחַלּוֹנוֹת, נִתְקְפוּ בַּחֲרָדָה גְּדוֹלָה.
הָעֲיָרָה שָׁקְקָה חַיִּים, עֲגָלוֹת עֲמוּסוֹת סְחוֹרָה עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם לְכִוּוּן הַשּׁוּק הַמֶּרְכָּזִי, נָשִׁים חָרוּצוֹת חָזְרוּ לְבֵיתָן כְּשֶׁבִּידֵיהֶן שַׂקִּיּוֹת הַמְּכִילוֹת כָּל טוּב, יְלָדִים קְטַנִּים הִשְׁתּוֹבְבוּ בַּהֲנָאָה בֵּין שְׁבִילֵי הָעֲיָרָה, שׁוֹאֵב הַמַּיִם נֶעֱצַר לִנְפֹּשׁ מְעַט מֵעֲבוֹדַת יוֹמוֹ הַקָּשָׁה.
כְּשֶׁלְּפֶתַע נִשְׁמְעָה צַעֲקַת אֵימִים שֶׁהִרְעִידָה אֶת בְּנֵי הָעֲיָרָה כֻּלָּהּ: "הַצִּילוּוּוּ!!!" הֵגִיחַ אַחַד הַנְּעָרִים מִבֵּין הָעֵצִים כְּשֶׁפָּנָיו חִוְּרוֹת וְכָל גּוּפוֹ רוֹעֵד. "מַה קָּרָה?" נִגְּשׁוּ אֵלָיו מִסְפַּר נָשִׁים שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם "סַפֵּר, הַאִם רָאִיתָ שׁוֹדְדִים" "וְאוּלַי פָּרְצָה שְׂרֵפָה בַּיַּעַר?"
"תְּנוּ לַנַּעַר לִשְׁתֹּת! הַאִם אֵינְכֶן רוֹאוֹת שֶׁהוּא מְבֹהָל?" הוֹכִיחַ אוֹתָן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָעֲיָרָה.
וְאָכֵן כָּל כָּךְ נִפְחָד הָיָה שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לְהוֹצִיא מִפִּיו אַף מִלָּה שְׁלֵמָה. לְאַחַר שֶׁהוֹשִׁיבוּהוּ, הִגִּישׁוּ לוֹ שְׁתִיָּה, וְהַנַּעַר נִרְגַּע מְעַט אָמַר כְּשֶׁמֵּעֵינָיו נִשְׁקֶפֶת אֵימָה גְּדוֹלָה: "אַרְיֵה! יֵשׁ בָּעֲיָרָה אַרְיֵה!" יוֹתֵר מִזֶּה לֹא הָיָה מְסֻגָּל לוֹמַר.
"אַרְיֵה? בָּעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ?!" הִפְטִיר שׁוֹאֵב הַמַּיִם בְּחֹסֶר אֵמוּן.
כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם דֻּבַּר בָּעֲיָרָה רַק עַל דָּבָר אֶחָד: הַאִם יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁבָּעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ יֵשׁ אַרְיֵה?!
בַּיָּמִים שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן נִשְׁמְעוּ פֹּה וְשָׁם דִּוּוּחִים אוֹדוֹת הָאַרְיֵה הָאֵימְתָנִי, וּכְכָל שֶׁרַבּוּ הַשְּׁמוּעוֹת כָּךְ נִתְמַעֲטוּ הָאֲנָשִׁים בָּרְחוֹבוֹת. הָעֲיָרָה הָפְכָה תּוֹךְ יָמִים מוּעָטִים לְעִיר רְפָאִים שֶׁל מַמָּשׁ, רְחוֹבוֹתֶיהָ הָיוּ רֵיקִים מֵאָדָם וְרַק הָאַרְיֵה הִסְתּוֹבֵב בְּחָפְשִׁיּוּת נֶהֱנֶה מֵהַמֶּרְחָב שֶׁפִּנּוּ לוֹ בְּנֵי הָעֲיָרָה. הַצַּדִּיק ר' מֵאִיר שֶׁהִתְגּוֹרֵר בְּאוֹתָהּ עֲיָרָה שָׁמַע גַּם הוּא עַל הָאַרְיֵה וְהֶחְלִיט שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה וּלְהַצִּיל אֶת בְּנֵי הָעֲיָרָה מִן הָאַרְיֵה. הוּא לָבַשׁ אֶת הַתְּפִלִּין עַל זְרוֹעוֹ וְעַל רֹאשׁוֹ וְיָצָא מִן הַבַּיִת לְחַפֵּשׂ אֶת הָאַרְיֵה הַמְּדֻבָּר.
כַּאֲשֶׁר רָאָה הָאַרְיֵה אֶת ר' מֵאִיר, רָץ לִקְרָאתוֹ, שֶׁכֵּן הָיָה רָעֵב מְאוֹד וּכְבָר זְמַן רַב שֶׁלֹּא נִכְנַס דְּבַר מַאֲכָל לְפִיו. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁעָקְבוּ אַחַר הַנַּעֲשֶׂה מֵהַחַלּוֹנוֹת, נִתְקְפוּ בַּחֲרָדָה גְּדוֹלָה. אַךְ רְאוּ זֶה פֶּלֶא, כְּכָל שֶׁהִתְקָרֵב הָאַרְיֵה לְטַרְפּוֹ הֵאֵט אֶת רִיצָתוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְר' מֵאִיר נֶעֱצַר הָאַרְיֵה, הִסְתּוֹבֵב וְהֵחֵל לִבְרֹחַ. ר' מֵאִיר מִהֵר לָרוּץ אַחֲרָיו וְהָאַרְיֵה הִמְשִׁיךְ לִבְרֹחַ. כָּךְ רָדַף ר' מֵאִיר אַחַר הָאַרְיֵה עַד אֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְמָקוֹם מְרֻחָק מְאוֹד מִן הָעֲיָרָה וְרַק אָז עָזַב אֶת הָאַרְיֵה וְחָזַר לְבֵיתוֹ. כַּאֲשֶׁר שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו מַדּוּעַ בָּחַר לְהַבְרִיחַ אֶת הָאַרְיֵה דַּוְקָא בְּדֶרֶךְ זוֹ?
עָנָה לָהֶם הַצַּדִּיק ר' מֵאִיר: וַהֲרֵי כָּתוּב "וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" וּמְפָרְשִׁים עַל כָּךְ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל: "מִמֶּךָּ - אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ".
לָקַחְתִּי אֵיפֹה אֶת עֲצַת חֲכָמֵינוּ זַ"ל וּבְכָךְ הֵנַסְתִּי אֶת הָאַרְיֵה...
