מצוות הפרשת חלה ניתנה במיוחד לאישה, משום שהיא באה לתקן את חטא עץ הדעת, אותו גרמה האישה. חטא עץ הדעת גרם לתהליך של ניתוק הקדושה מהגשמיות, ולכן התיקון לכך הוא מצוות חלה – בה לוקחים 'ראשית' מכל עיסת בצק גשמית והופכים זאת למציאות קדושה. מביאים לאיחוד מחדש של ההשראה האלוקית עם הגשמיות.
 
ההלכה היא, כי ניתן להפריש חלה רק לאחר שהקמח התערב במים והם נעשו לעיסה אחת. אם בעת הפרשת החלה נותרו פירורי קמח שעדיין לא נילושו– הם לא נכללו במצווה ויש להפריש עליהם מחדש.
 
הקמח, שהנו פירורים נפרדים, מסמל את הגשמיות, שנראית כמציאות נפרדת מהאלוקות. המים מסמלים את התורה, שנמשלה למים. האיחוד בין הקמח למים מסמל את חדירת התורה לתוך ענייני העולם, עד שהם חדלים מלהיות דברים נפרדים. מי התורה הופכים את הדברים הגשמיים לחלק מהאחדות האלוקית.
 
זו למעשה המטרה שבקיום התורה: להחדיר את הקדושה האלוקית במציאות הגשמית. בכל המציאות, לא רק בחלק ממנה. לכן אפשר להפריש חלה רק לאחר שכל הקמח התחבר עם המים והכול נהפך לעיסה אחת – מצב המסמל את חדירת הקדושה לתוך כל חלקי המציאות.
 
מכאן עלינו ללמוד לא להסתפק בכך שאצלנו או גם בסביבתנו הקרובה מהווה הקדושה חלק מהחיים הגשמיים. מחובתנו לצאת גם למקומות שבהם עדיין יש 'נקודות נפרדות' שעדיין לא 'נילושו במים' – מי התורה – ולפעול שגם אליהן יגיעו ה'מים'.
 
אין לחשוש מאפשרות שפעילות כזו תבוא על חשבון ההתעלות הרוחנית העצמית. להפך – דווקא קיום מצוות חלה במובנה הרוחני יביא אותנו להתעלות-יתר ויחיש במהרה את הגאולה השלמה.