ויקרא משה להושע בן-נון יהושע (במדבר יג,טז)

בפרשתנו השבוע, פרשת 'שלח', אנו קוראים על שיגור שנים-עשר המרגלים לארץ-ישראל ועל תוצאותיה העגומות של משימתם. מספרת התורה, כי בטרם נשלחו קרא משה את שמו של הושע בן-נון - יהושע. מסבירה הגמרא, שבכך רמז על התפילה שהתפלל עבורו: "י-ה יושיעך מעצת המרגלים".

נשאלת כאן שאלה כפולה: הלוא בשעת שיגורם נאמר על המרגלים: "אותה שעה כשרים היו". לולא כן, ברור שמשה רבנו לא היה שולחם. מדוע אפוא היה צורך בתפילה מיוחדת שתגן על יהושע מהשפעתם? ואם בכל-זאת חשש משה שמא יארע משהו - למה התפלל רק על יהושע ולא על כולם?

לא חטא פשוט

חטא המרגלים לא היה כה פשוט כפי שניתן להבינו בשטחיות. המרגלים היו נשיאי-ישראל, אנשים מורמים מעם, צדיקים. חטאם נבע בעקיפין מדרכם המיוחדת בעבודת-ה'.

בעבודת הצדיקים יש שתי דרכי-עבודה: יש הצדיקים שעוסקים בזיכוך עצמם, תוך התנתקות מהעולם-הזה ומצרכיו; ויש אלה שמתמסרים לצורכי הדור.

הדרך הראשונה מתאימה רק לצדיקים מועטים, אלה שגם בהיותם בעולם הזה, דבקים הם בקב"ה כמו בהימצאם למעלה (קודם ירידתם...). כזה היה רבי שמעון בר-יוחאי, שאמר: "אפשר אדם חורש וזורע, תורה מה תהא עליה". אולם על דרך זו קובעת הגמרא: "הרבה עשו כרבי שמעון בר-יוחאי ולא עלתה בידם".

מסור לרצון-ה'

הדרך השנייה היא דרכו של המנהיג, זה שאינו חושב על שלמותו-הוא, אלא על העם וצרכיו. כזה היה משה רבנו, שמסר את נפשו גם למען הרשעים שבעם-ישראל, שחטאו בחטא העגל.

המדרש אף אומר, שמשה נשאר במדבר, עם הדור שנקבר שם, כדי שלעתיד-לבוא יקומו בני דורו לתחייה עמו. זה המנהיג, שמקריב את עצמו למען הציבור.

התכונה הבולטת בצדיק כזה היא ההתבטלות המוחלטת לקב"ה ולרצונו. כשהוא חש שרצון-ה' הוא להשכין קדושה בעולם-הזה, בתוך הפעילות השגרתית של חיי העולם, הוא מוותר על התעלותו האישית בדרגות הקדושה, ומתמסר למילוי רצון-ה' בעולם.

יהושע כמנהיג

המרגלים (שכשרים היו - באותו הזמן) השתייכו לסוג הצדיקים הראשון, אלה המופרשים מענייני העולם, ועוסקים בהתעלות רוחנית בלבד. הנטייה הטבעית שלהם הייתה בעד ההישארות במדבר, שבו אין שאון העולם מפריע לעבודת-ה'. כתוצאה מגישתם זו חטאו וניסו להניא את העם מלהיכנס ארצה ולקיים בה את המצוות החשובות התלויות  דווקא - בארץ...

יהושע היה שונה מהם. כמי שאמור היה להיות רועה הדור אחרי משה, היה חייב לבטל את רצונותיו האישיים ולהתמסר למילוי הרצון האלוקי. לכן דווקא עליו התפלל משה: "י-ה יושיעך מעצת מרגלים".

בכך אמר משה רבנו ליהושע - דרכם אינה דרכך. אתה חייב להתמסר לעם ולצרכיו. בכך העניק לו את הכוח לעמוד על המשמר, ולא להיסחף אחרי חבריו, שאהבתם לעבודת-ה' מתוך פרישות והתנתקות, גרמה להם, אף... להוציא דיבה על הארץ.