בעת מתן-תורה עמדו בני ישראל במדרגה רוחנית גבוהה. לאחר מכן, כשנכשלו בחטא העגל, הם הגיעו לשפל רוחני עמוק וגרמו למשה רבינו לשבור את הלוחות. בהמשך, הם חזרו בתשובה ואז קיבלו את הלוחות השניים.
 
חז"ל אמרו, כי "במקום שבעלי תשובה עומדים – צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד". בעלי תשובה מגלים כוחות עצומים כדי להתעלות מהשפל אליו הגיעו, ולכן דרגתם גבוהה מהצדיקים, שמעולם לא נדרשו לגלות כוחות כאלה.
 
כך גם כלל ישראל – כאשר היו במעמד של בעלי תשובה, הם זכו לגילויי תורה מופלאים יותר מאלו שקיבלו בעת שהיו במעמד של צדיקים. כצדיקים לא היו ניתנים להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד. אולם עם הלוחות השניים הם נהיו ראויים לקבל את התנ"ך כולו וגם את כל התורה שבעל-פה.
 
מעלתם של ישראל כבעלי תשובה הקרינה גם על משה רבינו. דווקא אז הוא זכה לקרני ההוד (הרוחניות), הרומזות לחכמה אלוקית מופלאה שהתגלתה בו.
 
שלושת השלבים – צדיקים, חוטאים ובעלי תשובה – הם בעצם שלושת השלבים של כלל ההיסטוריה שלנו: בתקופת בית-המקדש היו עם ישראל (באופן כללי) בדרגת צדיקים וזכו כי השכינה תשרה עליהם. לאחר מכן, בעקבות החטאים הגיעה הירידה הרוחנית החמורה של הגלות. אולם המטרה שבכך היא אך ורק שבהמשך – תכף ומיד ממש – תבוא הגאולה השלמה, בה נתעלה למדרגה גבוהה יותר מזו שהיינו בה אי פעם, אפילו יותר מזו של אבותינו שבמדבר: אבותינו שבמדבר יראו מלהתקרב אל קרני ההוד של משה, כי הם לא היו מסוגלים להכיל את החכמה האלוקית המופלאה שהן מבטאות. אך בגאולה השלמה, כולנו נהיה זכאים ומסוגלים ליהנות מקרני ההוד.
 
(ספר השיחות תשנ"ב חלק ב עמוד 433)