בפרשת השבוע נאמר כי מי שכרה בור (וכך גם מי שהציב כל תקלה שהיא) ברשות הרבים וכתוצאה מכך נגרם נזק, עליו לשלם לניזק: "כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו, ונפל שמה שור או חמור, בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו" (שמות כא, לג-לד).
 
בספר "באר מים חיים" (לרב חיים בן שלמה מצ'רנוביץ) מופיע ביאור מעניין, הקושר את הפסוק עם הגאולה האמיתית והשלמה. הבור מסמל את מושג המוות שקיים בעולם. המילים וכי יפתח איש בור מתייחסות לאדם הראשון, שבאכילתו מעץ הדעת פתח את "בור המוות". חטא עץ הדעת הוא הסיבה שבגללה יש מיתה בעולם.
 
או כי יכרה איש בור –  כל אדם שחוטא ועובר עבירות כורה ומעמיק את "בור המוות", משום שהוא מעצים את כוחות הטומאה המתאווים ומתאמצים להביא למיתת בני האדם בעודם רשעים, כדי לשלוט על נשמותיהם.
 
ונפל שמה שור או חמור – אלו סוגים שונים של נשמות שכאמור, נפלו ברשתם של כוחות הטומאה (במקום אחר מובא כי 'שור' רומז למשיח בן יוסף (יוסף נקרא בתורה "בכור שורו") ו'חמור' רומז למשיח בן דוד (עליו נאמר שיופיע כ"עני ורוכב על חמור"). נפילתם של המשיחים מסמלת את עיכוב התגלותם, בעטיים של הבור ש"נחפר" מהחטאים).
 
בעל הבור ישלם – כל החוטאים שבאשמתם עדיין נותר "בור המוות" כרוי ופתוח, מוכרחים לתקן את מעשיהם ולשוב  בתשובה שלמה (על אדם הראשון אומרים חז"ל כי הוא שב בתשובה. הוא ישב בתענית 130 שנה ו"העלה זרזי תאנים על בשרו").
 
התשובה תביא למצב המתוקן בשני שלבים: בשלב הראשון – כסף ישיב לבעליו: הנשמה, שנכספת להגיע למקומה הטבעי במחוזות הקדושה, תיגאל מידי כוחות הטומאה ותשוב לבעליה – כוחות הקדושה.
 
בשלב השני – והמת יהיה לו:  גם הגוף המת יבוא ויתחבר אל הקדושה לנצח. זה יקרה בזמן תחיית המתים, שהוא "קץ כל מקווה ותכלית כל תוחלת וסוף כל השמחות".