גַּן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן – הַחֶדֶר בּוֹ מַמְתִּינִים הַחֲסִידִים לִפְנֵי כְּנִיסָתָם לָרַבִּי, הָיָה מָלֵא בַּחֲסִידִים, שֶׁהִמְתִּינוּ בְּרֶתֶת לְהִכָּנֵס לִיחִידוּת עִם הָרַבִּי הָרַשַּׁ"בּ.

בְּאַחַת הַפִּנּוֹת יָשַׁב לוֹ יַעֲקֹב הָעִלּוּי, בָּחוּר צָעִיר וְלַמְדָן, וְהִמְתִּין אַף הוּא לְהִכָּנֵס אֶל הָרַבִּי.

פְּעָמִים רַבּוֹת הִפְצִירוּ בּוֹ הַחֲסִידִים שֶׁבַּעֲיָרָתוֹ, שֶׁיִּסַּע לָרַבִּי הָרַשַּׁ"בּ. לְבַסּוֹף, הִשְׁתַּכְנֵעַ יַעֲקֹב, וְנָסַע לָרַבִּי הָרַשַּׁ"בּ, וּבִקֵּשׁ לְהִתְקַבֵּל לִיחִידוּת.

כְּשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרוֹ, הוּא נִכְנַס אֶל רַבִּי, וְהִגִּישׁ לוֹ פִּתְקָה וּבָהּ שְׁאֵלוֹת אֲחָדוֹת.

אַךְ לְהַפְתָּעָתוֹ, הָרַבִּי לֹא הֵעִיף מַבָּט בַּפֶּתֶק, וְהִמְשִׁיךְ לְעַיֵּן בַּסֵּפֶר שֶׁמּוּלוֹ... לְפֶתַע, קָם הָרַבִּי מִמְּקוֹמוֹ, וְהֵחֵל לְהִסְתּוֹבֵב בַּחֶדֶר אָנָה וְאָנָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּקוֹל: "אוֹן. נְיֶע אוֹן. זֶה הוּא. זֶה לֹא הוּא... זֶה הוּא.. זֶה לֹא הוּא.." וּבַסּוֹף פָּסַק הָרַבִּי נֶחְרָצוֹת: "נְיֶע אוֹן - זֶה לֹא הוּא!" וְחָזַר לִסְפָרָיו.

יַעֲקֹב יָצָא מְבֻלְבָּל מֵחֲדַר הַיְּחִידוּת, וְשָׁב לָעֲיָרָה וּלְלִמּוּדָיו.

לְאַחַר חֳדָשִׁים מִסְפָּר הִתְגַּלְגֵּל לְיָדָיו עִתּוֹן, וּבוֹ חִידָה מָתֶמָטִית מִטַּעַם הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. הָאָדָם שֶׁיַּצְלִיחַ לִפְתֹּר אֶת הַחִידָה – יְקַבֵּל 300 רוּבָּל.

יַעֲקֹב הֶחְלִיט לְנַסּוֹת וְלִפְתֹּר אֶת הַחִידָה.

חִישׁ לָקַח דַּף וְעִפָּרוֹן, וּלְאַחַר זְמַן מוּעָט שֶׁל מַחְשָׁבָה – הִצְלִיחַ לִפְתֹּר אֶת הַשְּׁאֵלָה הַמְּסֻבֶּכֶת. אֶת הַפִּתָּרוֹן שָׁלַח בַּדֹּאַר לָאוּנִיבֶרְסִיטָה.

לְאַחַר זְמַן, קִבֵּל יַעֲקֹב מִכְתָּב מִן הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, וּבוֹ נִכְתַּב: 'אָנוּ שְׂמֵחִים לְבַשֵּׂר לְךָ כִּי פָּתַרְתָּ נְכוֹנָה אֶת הַחִידָה. נִשְׂמַח לִפְגָּשְׁךָ בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה וּלְהַעֲנִיק לְךָ אֶת הַפְּרָס.' לַמִּכְתָּב צֹרַף כַּרְטִיס נְסִיעָה בָּרַכֶּבֶת.

בַּיּוֹם הַמְּיֹעָד עָלָה יַעֲקֹב עַל הָרַכֶּבֶת, וְנָסַע לָאוּנִיבֶרְסִיטָה הַגְּדוֹלָה בְּפֶּטֶרְבּוּרְג, שָׁם הִתְקַבֵּל בְּכָבוֹד גָּדֵל, עַל יְדֵי רֹאשׁ הַמַּחְלָקָה לְמָתֶמָטִיקָה, שֶׁהִתְפַּעֵל מֵחָכְמָתוֹ שֶׁל הַצָּעִיר הַיְּהוּדִי, וְהִצִּיעַ לוֹ לְהִשָּׁאֵר וְלִלְמֹד אֶצְלָם, עַל חֶשְׁבּוֹן הָאוּנִיבֶרְסִיטָה.

יַעֲקֹב, שֶׁהִסְתַּחְרֵר מִן הַכָּבוֹד הָרַב, שֶׁחָלְקוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, הִסְכִּים.

בַּתְּחִלָּה, שָׁמַר יַעֲקֹב עַל הַמִּצְווֹת בְּעוֹדוֹ בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה. אַךְ, לְאַט לְאַט, נָטַשׁ אֶת דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם בּוֹ הֻצַּע לוֹ לְקַבֵּל אֶת הַתֹּאַר פְּרוֹפֶסוֹר תְּמוּרַת 'תְּנַאי אֶחָד שׁוּלִי', וְהוּא – לְהָמִיר אֶת דָּתוֹ, לֹא הִסֵּס יַעֲקֹב, וְנָתַן הַסְכָּמָתוֹ.

הוּא נָשָׂא אִשָּׁה גּוֹיָה, קָנָה אֲחֻזָּה מְפֹאֶרֶת לֹא הַרְחֵק מֵהָעִיר... וְחַי חַיִּים מְאֻשָּׁרִים.

אַךְ, הוּא לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר, וּנְקִיפוֹת מַצְפּוּן מִלְּאוּ אֶת לִבּוֹ.

בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁיָּצָא רָכוּב עַל סוּסוֹ לְצַיִד, מְנַסֶּה לִשְׁכֹּחַ מֵהָעֶצֶב וְיִסּוּרֵי הַמַּצְפּוּן, הֵחֵל הַסּוּס לְפֶתַע לְהִשְׁתּוֹלֵל.

יַעֲקֹב, שֶׁכְּבָר רָאָה אֶת סוֹפוֹ מוּל עֵינָיו, קָרָא: "אֱלֹקִים, אִם אַתָּה מַצִּיל אוֹתִי אֲנִי עוֹזֵב הַכֹּל! וְחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה."

הַסּוּס נִרְגַּע.

יַעֲקֹב יָרַד מִסּוּסוֹ, וּפָנָה לְעֵבֶר הָעֲיָרָה הַסְּמוּכָה. שָׁם, הָלַךְ אֶל הָרַב וּבִקֵּשׁ דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה.

הָרַב הוֹרָה לוֹ לַעֲרֹךְ גָּלוּת בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה.

בֵּינְתַיִם, כְּשֶׁרָאֲתָה אִשְׁתּוֹ הַגּוֹיָה שֶׁל יַעֲקֹב כִּי הוּא לֹא חוֹזֵר, הוֹדִיעָה עַל כָּךְ לַמִּשְׁטָרָה. וְהֵם, הֵפִיצוּ אֶת תְּמוּנָתוֹ כִּמְבֻקָּשׁ, שֶׁנָּטַשׁ אֶת הַנַּצְרוּת, וּגְזַר דִּינוֹ מָוֶת.

בְּאַחַד הַיָּמִים, יָשַׁב יַעֲקֹב בְּפֻנְדָּק. לְפֶתַע נִכְנַס פְּנִימָה שׁוֹטֵר.

הַשּׁוֹטֵר הֵעִיף בּוֹ מַבָּט, וְהוֹרָה לוֹ לְהִתְלַוּוֹת אֵלָיו לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה.

יַעֲקֹב הֻכְנַס לַחֲדַר הַחֲקִירוֹת, וּבוֹ הִמְתִּין לוֹ מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה, מַחְזִיק בְּיָדוֹ תְּמוּנָה שֶׁל יַעֲקֹב – בַּזְּמַן בּוֹ הוּא שִׁמֵּשׁ כִּפְּרוֹפֶסוֹר.
"אוֹן – זֶה הוּא" אָמַר הַשּׁוֹטֵר לַמְּפַקֵּד.

"לֹא – נְיֶע אוֹן – זֶה לֹא הוּא." הֵשִׁיב לוֹ הַמְּפַקֵּד.

"אוֹן!" "נְיֶע אוֹן!"

הֵם הִתְוַכְּחוּ, וְיַעֲקֹב הֵחֵל לְהִזָּכֵר בִּמְאֹרָע דּוֹמֶה...

לְבַסּוֹף פָּסַק הַמְּפַקֵּד "נְיֶע אוֹן!"

יַעֲקֹב שֻׁחְרַר, הוּא נָטַל בִּשְׁתִיקָה אֶת תִּיקוֹ, וּפָנָה לְעֵבֶר לְיוּבַּאוִויטְשׁ, לָרַבִּי הָרַשַּׁ"בּ.