מיוחדת היא מצוות ציצית בהשואה לשאר המצוות, שהתורה נימקה ואמרה "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' גו'". לובשים ציצית כדי שהיא תזכיר את כל תרי"ג המצוות - כי ציצית בגימטריא תרי"ג.
"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם גו'"
איך לובשים ציצית
מה הדרך המוצלחת לזכור ולא לשכוח דברים חשובים: לרשום ולעשות סימן-היכר וכדומה, או להיפך לא לעשות רישום וסימן, כי יתכן שדווקא בגינו האדם "ירשה" לעצמו לשכוח את הדברים מזכרונו, שהרי הם רשומים ויש מה שיזכירם.. אבל ללא סימוני הזיכרון, הוא יהיה מוכרח להתאמץ ולהרהר בדבר עד שיחקק בזכרון במוח.
בעיה דומה ניצבת בפני התלמידים בשיעורי התורה: האם לרשום את דברי התורה הלמדים מרבם, כדי שיזכרו אותם, או להיפך לא כדאי לרשום על הנייר, משום שכך יהיו מחוייבים לשננם פעם אחר פעם, עד שהם יחקקו במוחם לנצח ולא ישכחו?
שורשים להבדלי גישות אלו מצויים בחילוקי המנהגים בדרך לבישת הציצית:
מיוחדת היא מצוות ציצית בהשואה לשאר המצוות, לא רק בכך שהיא המצווה היחידה שמידי יום, בוקר וערב, קוראים את ציוּויה בתורה (ביחד עם קריאת שמע), אלא גם בטעמי המצווה: ברוב רובם של המצוות לא פירטה התורה את טעמם, אבל בציצית התורה נימקה ואמרה "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' גו'", שלובשים ציצית כדי שהיא תזכיר את כל תרי"ג המצוות - כי ציצית בגימטריא תרי"ג[i] - והשאלה היא מהי הדרך המעולה והטובה לגרום לאדם להיזכר בכל המצוות על-ידי הציצית:
בשולחן ערוך[ii] כתוב שיש ללבוש את הציצית מעל כל הבגדים כדי שיראו אותה כל הזמן - "כיון שטעם לבישת הציצית הוא כדי לזכור המצות, לפיכך .. יזהר ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצוות". אבל לדעת המקובלים[iii] צריך ללובשה תחת הבגדים (אבל לא על הגוף ממש, אלא ללבוש חלוק (=גופיה) על הגוף ומעליו הטלית), וכן מסופר בזוהר הקדוש[iv] על שני חכמים מחבורתו הקדושה של רשב"י, רבי חייא ורבי יוסי, שלבשו ציצית תחת בגדיהם והיא לא נראתה מבחוץ, וגם האריז"ל לבש את "הטלית-קטן תחת כל המלבושים".
סיבת מחלוקתם נעוצה באותו עיקרון של הזיכרון:
לדעת השולחן ערוך הדרך הטובה ביותר לזכור ולא לשכוח היא כשעושים סימן-היכר חיצוני וגלוי הנראה לעין - "חותם אדונו קבוע בכסותו" - לכן הוא מכריע שיש ללבוש את הציצית מעל כל הבגדים, שיהיה סימן גלוי שלא נשכח את המצוות ונזכור שאנו עבדי ה' בזה שאנו לובשים בגד מיוחד כ"מדי צבא";
אולם לדעת האריז"ל יש ללובשה תחת הבגדים וקיום הציווי "וראיתם אותו" כל רגע ורגע, נעשה בדרך של זיכרון בהתבוננות ומחשבה פנימית בדרגת קדושת הציצית, כדרבי הרבי[v] "גדר וראיתם אותו הוא ראיה פנימית, והיינו ראיה והסתכלות בפנימיותו, קדושת ועליית האדם עצמו, למעלה ודרגה נעלית יותר במצוות".
ליתר דיוק גם לפי האריז"ל מתקיימים שני מיני הזכרונות: 1) זיכרון פנימי - על ידי הטלית קטן הנלבשת תחת הבגדים, 2) זיכרון חיצוני על-ידי הטלית גדול הנלבש מעל הבגדים; וזאת בהתאם לדרגה הרוחנית של שתיהן, כדברי האר"י3: טלית גדול למעלה מכל המלבושים וטלית קטן תחת כל המלבושים, כי ענין ציצית קטן, הוא בחינת הפנימיות של עולם יצירה, וטלית גדול הוא בחינת חיצוניות שלו.
[שורשי המחלוקת נעוצים גם בפירוש המילה ציצית: 1) מלשון הצצה, ככתוב "מציץ מן החרכים", כי פתילי הציצית נראים מבחוץ - וזאת מתאים לדעת בעלי ההלכה שהציציות נראות בחוץ. 2) חוטים המשתלשלים מבגד קרויים ציצית, וזאת מתאים (גם) לדעת המקובלים, שציצית ענינים פתילי חוטים ולא על-שם הצצה וראיה].
מנהג חסידים
ישנה דרך שלישית, המכריעה ומפשרת בין שתי השיטות, והיא אומרת שיש ללבוש את הטלית תחת הבגדים כשיטת המקובלים, אך את הציציות לשלשל החוצה אל מחוץ לבגדים כשיטת השולחן ערוך, וכן כתב רבינו הזקן בשולחנו "צריךשיהיו הציציות מבחוץ שנאמר וראיתם אותו".
רבים מהחסידים והיראים לדבר ה' נוהגים בשיטה האמורה - שהטלית תחת הבגדים והציציות משתלשלות חוצה למחוץ למכנסיים - אך גם הציציות מוסתרות על-ידי המעיל העליון הארוך המכסה ומסתיר אותן [כשהאדמו"ר מהוריי"צ היה פותח את מעילו, היו נראים לא רק חוטי הציצית, אלא גם הטלית קטן עצמה].
ישנן עוד שיטות ומנהגים, לדוגמא יש נוהגים ללבוש שתי טליתות אחת מעל הבגדים ואחת תחתיהם, כדי לצאת ידי חובה מכל המנהגים.
תלוי במצב הרוחני של כל אדם
הרב[vi] הגאון רבי הלל פאריטשער סיפר בשם אדמו"ר הזקן, שכשיש מחלוקת בין חכמי ההלכה לחכמי הקבלה, יש לנהוג כשיטת הקבלה, ולמרות זאת, אומר הרבי בלקוטי שיחות5, שבעניננו גם לפי הנוהגים למנהג האריז"ל והמקובלים, עליהם לנהוג כשיטת בעלי ההלכה ולפחות לגלות את חוטי הציצית על-ידי הוצאתם החוצה למחוץ למכנסיים (כשיטה השלישית האמורה) - סיבת הדבר:
למרות המעלה העצומה בהנהגתו של התנא האלוקי רבינו הקדוש האריז"ל, ללבוש גם את הציציות תחת הבגדים ולקיים את מצוות הזיכרון - "וראיתם אותו" - בדרגה רוחנית נעלית, על-ידי התבוננות מתמדת בזיכרון פנימי במחשבה והתבוננות במעלת קדושת הציצית ותרי"ג המצוות,
הרי הנהגה זו מתאימה רק לחלק מבני-ישראל שהם בעלי דרגה רוחנית נעלית היכולים לקיים את מצוות "וראיתם אותו" בזיכרון מחשבתי-פנימי גם כשאין ראיה מוחשית העינים, אבל מי שאינו בדרגה נעלית כזו, והוא זקוק שיזכירו לו את קיום התורה והמצוות בצורה מוחשית במשך כל היום, כדי להישמר ולהזהר לא לחטוא ככתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", והן לחזק אצלו את קיום המצוות בועשה טוב,
עליו להוציא את חוטי הציצית שייראו בצורה גלויה ומוחשית לנגד עיניו כל שעות היום, שיזכירו לו וישמרו עליו לדבוק בדרך התורה והמצוות.
כתיבת תורה שבעל-פה
שינוי דומה בין ההנהגה בדורות קדומים לדורות מאוחרים, קיים גם בנוגע לכל התורה שבעל-פה:
רצונו של הקב"ה הוא שהתורה שבעל-פה תועבר מרב לתלמיד בעל-פה ולא תיכתב, "דברים[vii] שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב"[viii], אבל במרוצת הדורות בגין ירידת הדורות ופיזור ישראל בגלות בין העמים, לא היתה ברירה אלא להפר את ההוראה ולכתוב את התורה, "כדי שלא תשכח התורה מישראל" [ומותר להפר את ההוראה שלא לכתוב כי זה נעשה לשם שמים, ככתוב "עת לעשות לה' - הפרו תורתך"].
כך גם בענין חוטי הציצית למרות שיש עדיפות ומעלה בהנהגה כשיטת מורינו האריז"ל להטמין את חוטי הציצית תחת הבגדים, הרי בגלל ירידת הדורות והשפל הרוחני מובן הצורך להוציא את חוטי הציצית למחוץ הבגדים, להגנה ולשמירה על האדם בהתמודדותו עם היצר הרע. וכדברי הסמ"ג[ix]: הואיל והכתוב שקל ותלה בה כל המצוות ראוי אדם להיות זהיר במצוה זו לא בבית הכנסת בלבד, אלא בשווקים וברחובות, ששם צריכים יותר אזהרת לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. מעשה באחד שבא לידי עבירה ובשעת עבירה ראה ארבע ציציותיו ונזכר ופירש מן העבירה.
ציצית בגאולה השלימה
בספרי הרמז[x] מסבירים שארבע הכנפות שבטלית של היהודי הן כנגד ארבעת כנפות הארץ, וכשהיהודי מטיל ציצית בארבע כנפות טליתו, הוא גורם כביכול להטיל ציצית ולהשפיע קדושה אלוקית בכל קצוות תבל.
וכשם שבציצית נאמר "וראיתם אותם" גם בעיניים הגשמיות, וכך מנהג רוב החסידים כיום, שציציותיהם ייראו בגלוי לעיני כל, כך גם במובן הרוחני, צריכים לגרום שהקדושה האלוקית תראה ותתגלה בעיניים הגשמיות בארבע קצות תבל, שבכל פינה בעולם יהיה קידוש שם שמים.
הקמת בתי כנסיות ובתי מדרשות בכל אתר ואתר, ובמיוחד "בתי חב"ד" שהם בתים לתורה תפילה וגמילות-חסדים, היא הטלת ציצית של קדושה אלוקית בעולם כולו, ובכך גורמים שתשרה בגלוי הקדושה האלוקית בכל עולמו של הקב"ה, כהכנה לגאולה העתידה שאז הקדושה תראה בגלוי ממש בכל העולם, ואז הציצית הרוחנית תהיה בשלימות.
השל"ה הקדוש[xi] אומר ש"טלית" בגימטריא "גליות", כי בזכות מצוות ציצית זוכים להינצל מן הגלות, ובמדרש איתא[xii] שכל המקיים מצוות ציצית כאילו מקבל את פני השכינה ובזכותה[xiii] זוכים לבנין בית המקדש והקב"ה יזריח את האור לצדיקים לעתיד לבוא, בגאולה השלימה, בקרוב ממש.
מקורות: לקוטי שיחות חלק לג, עמוד 95 ועוד.
[i] ליתר פירוט: ציצית בגימטריא 600. ועוד שמונה חוטים וחמשה קשרים, סך-הכל 613, כמנין תרי"ג.
[ii] סימן ח, סעיף יא. הציטוט שלפנינו משולחן ערוך הרב, שם, סעיף ח"י.
[iii] הובא במגן אברהם שם, סעיף קטן יג. ומקורו בפרי עץ חיים, שער ציצית פרק א. ועוד. בלקוטי שיחות חלק לג (עמוד 101 הערה 48) מדייק הרבי שגכם מדעת הרמב"ם משמע שאין חובה שהציציות ייראו בעיניים.
[iv] חלק א, דף רד, עמוד ב.
[v] לקוטי שיחות שבהערה 3.
[vi] שער הכולל, פרק א, סעיף קטן א. [vii] גיטין, ס,ב. ועוד.
[viii] סיבה פנימית לדבר: כי בכתיבה מסתלק חיות האדם המדבר, ואין משיג אלא גשמיות הדבר בלא חיות, אלא רק כפי הלבוש בעולם הזה (רסיסי לילה, אות נו). [ix] מצוות עשה, מצוה כו.
[x] ראה התוועדויות תשמ"ח, חלק ב, עמוד 378.
[xi] קיצור השל"ה, ריש מסכת חולין, דף פא.
[xii] תנחומא, סוף פרשת שלח.
[xiii] עיני העדה (לר"א), פרשת כי תצא, מו,ב.
