מדוע רק שתי מצוות שמענו מה' ולא את כל תרי"ג המצוות? כי שתי המצוות אלו הן שורש ויסוד לכל התרי"ג, ממילא כששמענו מה' את שתי אלו, זה כמו ששמענו וקיבלנו ממנו את כל התרי"ג, שכולם מסתעפים ויונקים מאותן שתי מצוות.
"וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת כו'"
"מצווה אחת שהיא ככל המצוות"
"תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", "תורה" בגימטריא 611 כמנין המצוות ש"ציווה לנו משה", למרות שישנם עוד 2 מצוות נוספות המשלימות למספר 613, תרי"ג, הרי רק 611 מצוות "ציווה לנו משה" כי את שתי הדברות הראשונות שבעשרת הדברות - "אנכי ה' אלוקיך" להאמין בה' ו"לא יהיה לך אלוקית אחרים" לא לעבוד עבודה זרה - שמענו ישירות מפי הקב"ה ולא ממשה רבינו.
מדוע רק שתי מצוות שמענו מה' ולא את כל תרי"ג המצוות? כי שתי המצוות אלו הן שורש ויסוד לכל התרי"ג, ממילא כששמענו מה' את שתי אלו, זה כמו ששמענו וקיבלנו ממנו את כל התרי"ג, שכולם מסתעפים ויונקים מאותן שתי מצוות.
בלשון רבינו הזקן בספר התניא[i]: "מצות ואזהרת עבודה-זרה שהם שני דברות הראשונים - "אנכי" ו"לא יהיה לך" הם כללות כל התורה כולה, כי דבור אנכי כולל כל 248 (רמ"ח) מצות עשה, ולא יהיה לך כולל כל 365 (שס"ה) מצות לא תעשה. ולכן שמענו אנכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה .. מפני שהם כללות התורה כולה".
קל להבין מדוע שתי מצוות אלו הם יסוד התורה, כי המאמין שה' בורא העולם ומנהיגו בוודאי שישמור על כל חוקיו ומצוותיו, ואילו "המודה בעבודה זרה - יכפור בכל התורה כולה ולא יקיימנה".
לכן כאשר בפרשתינו מדברת התורה על חוטאים אשר "לא[ii] תעשו את כל המצוות האלה .. אשר ציווה ה' אליכם מן היום אשר ציווה ה' והלאה לדורותיכם" מפרשים חז"ל שהכוונה למי שחוטא בחטא אחד בלבד - עבודה זרה, שאינו מאמין בה' אלא עובד לאלילים וזה נחשב כעובר על "כל המצוות"! [כי[iii] לא ניתן לפרש שהתורה מתכוונת לחוטא על כל תרי"ג המצוות ממש, כי בהמשך הפסוקים כתוב "נעשתה לשגגה" בלשון יחיד, משמע שמדובר בחוטא במצווה אחת],
שכן כל המצוות מסתעפות כפרטים ממצוות האמונה ושלילת עבודה זרה, מי שאינו מאמין ואינו מקבל את מרות ה', הוא בעצם פורק עול של כל המצוות, לכן הוא נחשב למי שאינו עושה את כל המצוות[iv].
שורש לכל המצוות
יש עוד כמה מצוות בתרי"ג שהם "שקולות ככל המצוות כולן", כמו שאמרו בתלמוד שמצוות שבת ומצוות ציצית שקולות כמו כל תרי"ג המצוות - אבל יש הבדל ביניהם לבין מצוות אמונה ושלילת עבודה זרה:
מצוות שבת וציצית הן אכן מצוות חשובות ונשגבות ביותר עד שהם שקולות כתרי"ג מצוות, אך הם לא מהוות יסוד ושורש לכל תרי"ג המצוות. לדוגמא שמירת שבת אינה שורש ישיר לקיום המצוות שבין אדם לחבירו, יכול אדם לדקדק במצוות שבין אדם לחבירו וחלילה לא לדקדק במצוות שבת, וכן להיפך יכול אדם לשמור שבת ולא לדקדק במצוות שבין אדם לחבירו, אבל מצוות האמונה היא לא רק חשובה ושקולה כמו כל תרי"ג המצוות, אלא היא גם מקור ושורש לקיומם, לא יכול להיות שאדם יקיים מצווה מהתרי"ג אם לא יהיה לו אמונה מלאה ומוחלטת בה'.
יתירה מזו מחדשת התורה בפרשתינו, בפסוק האמור, שלא רק שמצוות אמונה היא שורש לכל המצוות, אלא עוד זאת שבקיום מצוות האמונה ושלילת עבודה-זרה כאילו מקיימים את כל המצוות - החוטא בעבודה זרה נחשב כעובר על "כל המצוות .. אשר ציווה ה'", והמאמין נחשב כמקיים את כל המצוות (מכל לאו אתה שומע הן, מכך שהחוטא נחשב לעובר על המצוות, מבינים שהמאמין נחשב למקיים את הכל), כי מצוות אלו אינן רק שורש לכל המצוות, אלא הן ממש כמו כל המצוות:
כל מצווה ומצווה מקרבת את היהודי לה', כל אחד מתרי"ג המצוות מחבר אבר או כלי דם מיוחד של האדם אל הבורא, ולהיפך כל חטא מנתק אבר וכלי דם שבאדם מה';
ומצוות האמונה בה' היא מצווה כללית המקרבת את כל תרי"ג אברי וגידי האדם לה', ולהיפך החוטא בעבודה זרה מנתק את כל תרי"ג אבריו וגידיו מה'.
לא רק "שקול כנגד כל המצות"
בלקוטי-שיחות מסביר הרבי את הקשר של מצוות מיוחדות אלו לשלושת הסוגים המפורסמים שיש בתרי"ג המצוות - "חוקים", "עדות" ו"משפטים":
1) "משפטים" הם מצוות שהשכל האנושי מבין ומסכים להם, לדוגמא "לא תגנוב", "לא תרצח", כיבוד הורים, שאפילו לולי שניתנה התורה, האדם היה מבין את נחיצותם. 2) "חוקים" הם מצוות שלא ניתן להבין את סיבתם בשכל האנושי, קיומם הוא אך ורק בשל ציווי ה', לדוגמא מצוות שעטנז, האיסור ללבוש בגד הטווי מצמר ופשתן, אינו מובן בהגיון והאדם לא היה נשמר מללבוש בגד כזה, ללא שנצטווה מאת ה'. 3) "עדות" הם מצוות של עדות וזכר למאורע ניסי שהתרחש לעמנו בעבר, לדוגמא אכילת מצות בליל הסדר זכר ליציאת מצרים ש"לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ", ישיבה בסוכה זכר לענני הכבוד שהגינו עלינו מהשמש המדברית הקופחת, בארבעים שנות המסעות במדבר בדרך ממצרים לארץ ישראל, ועוד ועוד.
במצוות האמונה בה' עבודה-זרה יש שילוב מיוחד ונדיר של קיום שלושת סוגי המצוות:
גם בחינת "משפטים" מצוות המובנות בשכל - כי כל בר דעת המתבונן לרגע קט בעולם מבין שהייקום לא נברא ומונהג מעצמו, אלא יש לו בורא ומנהיג ושיטת הכפירה שהעולם נברא מהפסל, מה"מפץ" וכדומה, זה השקר והתרמית הגדול ביותר;
אמונה בה' ושלילת עבודה זרה זה גם חלק ממצוות "עדות", זכר על חסדי ה' עמנו שהוציאנו ממצרים ונותן לנו חיים ופרנסה מידי יום ביומו;
האמונה היא גם חלק ממצוות ה"חוקים", אדרבה היא מעין ראש לחוקים ולמצוות העל-שכליות, כי המציאות האלוקית היא הנעלם הגדול ביותר, הקב"ה מכוסה ומוסתר מבני האדם "עין לא ראתה אלוקים", העין הגשמית רואה את הטבע הגשמי ואינה רואה את האמת האלוקית, האמונה בדבר הבלתי נראה ובלתי נתפס בחמשת החושים – הוא הדבר שהכי לא מתקבל ונתפס בשכל.
נמצאנו מבינים את החידוש העצום של מצוות האמונה בה':
לא רק שהאדם המאמין יבוא לקיום כל המצוות בשלימות והכופר יפרוק עול לחלוטין, אלא עוד זאת בקיום מצוות האמונה - "אנכי ה'" ו"לא יהיה לך" - בעצם מקיימים את שלושת סוגי המצוות של התרי"ג - עדות, חוקים ומשפטים.
כפירה ועבודה זרה לא רק שגורמת לעבור על כל שלשות סוגי המצוות, אלא היא עצמה כמו חטא בשלושת אלו, כדברי רש"י שהעובד עבודה זרה הינו "פורק עול", "מפר ברית" ו"מגלה פנים" (=לוחם בה' בפרהסיא): "פורק עול" זה לוחם נגד ה"חוקים" שבמצוות, "מפר ברית" משום שהוא נלחם נגד חלק ה"עדות" על הברית שה' כרת עם ישראל, ו"מפר פנים" זה לוחם נגד חלק המשפטים ו"פני" התורה המובנים ומוסברים בשכל.
השלימות בימות המשיח
כמו שבמצוות הראשונות של עשרת הדברות כלולים כל סוגי המצוות גם בייעוד האחרון - הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקינו נגיע לקיום מושלם של שלושת סוגי המצוות:
כשיבוא משיח הבנת היהודי בבורא ומצוותיו תהיה בשיא - "יהיו[v] ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם", יתגלו טעמי המצוות בחינת "משפטים". בד בבד תתחזק ותתעצם האמונה של כל יהודי ויהודי בה' אחד, "לא ידח ממנו נידח", לא יוותר שום יהודי בגלות מחוץ למעגל האמונה, כל העם יגיעו למעלת האמונה הטהורה והנאמנה ביחודו ואחדותו יתברך, בחינת ה"חוקים". גם קיום המצוות בבחינת עדות וזכר לניסים שזכינו להם תהיה לעתיד לבוא, ככתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
ויהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקינו כהבטחת הרבי במהרה בימינו בקרוב נאו ממ"ש.
מקורות - לקוטי שיחות: חלק כ"ח, עמוד 53.
[i] פרק כ.
[ii] פרשת שלח, פרק טו, פסוק כב.
[iii] מזרחי, על הפסוק.
[iv] הרמב"ן כתב: מומר ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל, הרי הוא פורש מכל המצוות ומכלל ישראל.
[v] סוף ספר היד החזקה.