הלוחות הראשונים שקיבל משה רבינו בהר סיני היו "מעשה אלוקים". להבדיל מהלוחות השניים, שהיו מעשה ידי משה. למרות זאת, זכה משה רבינו לקרני הוד אלוקיות דווקא כאשר ירד מהר סיני עם הלוחות השניים.
 
הבדל נוסף בין הלוחות הוא, שדווקא עם הלוחות השניים קיבלנו מהקדוש-ברוך-הוא לא רק את כל התורה שבכתב, אלא גם את העקרונות והכללים של כל התורה שבעל פה.
 
כידוע, הלוחות הנוספים ניתנו למשה משום שאת הראשונים הוא שבר כאשר ראה את המחולות סביב עגל הזהב. בעת קבלת הלוחות הראשונים היו עם ישראל במדרגת צדיקים, ובעת קבלת הלוחות השניים היו במדרגת בעלי תשובה, לאחר שחזרו בהם מחטא-העגל הנורא. בזכות התשובה, הם התעלו למדרגה גבוהה וכך הרוויחו תוספות רוחניות: משה זכה לקרני ההוד ועם ישראל כולו – לתורה שבכתב ושבעל-פה בשלמותה.
 
פרשת השבוע, שמזכירה את הלוחות הראשונים ומתארת באריכות את חטא העגל ואת קבלת הלוחות השניים – משרטטת אפוא תהליך בן שלושה שלבים: לפני החטא, בשעת החטא ולאחר התשובה על החטא.
 
כאלה למעשה גם שלושת השלבים שמרכיבים את כלל ההיסטוריה שלנו: כאשר נהגנו כשורה ובית-המקדש עמד על תלו, כאשר חטאנו ובית-המקדש חרב ולאחר שנזכה להשלים את תהליך החזרה בתשובה ובית-המקדש ייבנה מחדש.
 
חז"ל אומרים, כי "לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון-פה לבעלי-תשובה". השפל התהומי שבחטא-העגל נועד בעצם כדי ליצור את המצב הנעלה של חזרה בתשובה. כך גם השפל התהומי והמייסר של הגלות נועד בעצם להביא אותנו אל המצב הנעלה של שלמות התשובה, שיתגשם תכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלמה.