צוויי מעניין שציווה הקב"ה את בני ישראל אנו מוצאים בקשר למכת בכורות, ציווי שלא ניתן ואף לא היה בו צורך בכל שאר תשעת מכות מצריים. מה יחודה של מכת בכורות?
ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר (שמות יב,כב)
בפרשתנו 'פרשת בא', מסופר על המכה העשירית, מכת בכורות. זו המכה היחידה, שבה נצטוו ישראל לסמן את ביתם ב'אות זיהוי' - בדם מילה ובדם קרבן הפסח. את הדם שמו על מזוזות הבית והמשקוף, כדי שהמכה לא תפגע בהם. ציווי נוסף שהגביל אותם במכה זו בלבד היה: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר".
מסביר המדרש, למה נדרשו דווקא כאן האמצעים הללו: "מאחר שניתנה רשות למשחית - אינו מבחין בין צדיקים לרשעים". לכן נצטוו לשים סימון מיוחד על בתיהם ושלא לצאת מן הבית.
רשות למשחית
וכאן נשאלת השאלה: הלוא גם בשאר המכות "ניתנה רשות למשחית", ובכל-זאת לא נדרשו אמצעים מיוחדים להגנה על בני-ישראל; מה המיוחד אפוא במכת בכורות שדווקא בה התעורר חשש מפני ה"משחית"?!
וההסבר לכך: יש הבדל מהותי בין מכת בכורות לקודמותיה:
במכות האחרות אי-אפשר לומר ש"ניתנה רשות למשחית". המכות הללו היו מבוקרות ומוגבלות לסוג מסויים של פגיעה, ולא ניתנה חירות למשחית לפגוע בכל דרך שימצא לנכון. לעומת זאת, במכת בכורות ניתנה למשחית רשות להרוג את הבכורים בכל דרך שהיא.
אהבה ללא תנאים
הבדל מעמיק יותר: מטרת המכות האחרות הייתה להודיע למוכים "כי אני ה'" (דבר שלא היה בו צורך לגבי היהודים, וממילא לא נגעו המכות כלל לעם-ישראל), ואילו מכת בכורות באה אך ורק כדי להעניש, להמית, להכרית. וכאן טענה מידת הדין לפני הקב"ה: "מה נשתנו אלו מאלו (היהודים מהמצרים)?". שני העמים עבדו עבודה-זרה, והיהודים כבר שקעו במ"ט שערי-טומאה! עד שנזקקו לסימני ה'זיהוי' המיוחדים... כיצד יכול היה ה'סימון' לדחות את הקטרוג הכבד, לכאורה, של מידת הדין - "מה נשתנו אלו מאלו"? (איפוא הצדק ?!!)...
מוסבר על כך בתורת החסידות, שמכת בכורות באה מאת "הקב"ה בכבודו ובעצמו", ואז התגלתה האהבה העצומה של הקב"ה לעם-ישראל, אהבה עצמותית, אהבת אב לבניו. זו אהבה ללא תנאים, שלא 'תלויה בדבר', שעומדת בתוקפה גם במצב של התנהגות שלילית מצד הבן. כשהתגלתה אהבה זו, לא היה מקום לקטרוג ועונש
לבני-ישראל.
המצב דומה
ה'סימון' שעשו בני-ישראל בא ל"הזכיר" ולעורר אהבה עצמותית זו בינם לבין הקב"ה, כשהוא בא גם-כן מתוך מסירות-נפש שלמעלה מכל חישוב שכלי והגיוני. לא היה זה הגיוני לשחוט לעין-כול את הכבש, האליל האסטרולוגי המצרי, ועוד לשים מדמו על פתח הבית. אך כאשר היהודים לא התעסקו כלל בחישובים שכליים אילו ולא עוד, אלא, שמסרו את נפשם למען רצון ה'... התעלה גם הקב"ה, כביכול, מעל כל השיקולים השכליים, ובכלל זה גם למעלה מטענות המקטרג.
אנו עומדים עכשיו במצב דומה להפליא למצבם של בני-ישראל ערב צאתם ממצרים. הגאולה השלמה מתדפקת על דלתותינו לדברי הרבי נביא, נשיא ומשיח הדור. בשעה זו צריך יהודי להתעלות מכל שיקול וחישוב, ולמסור את הנפש כדי לעשות ולו עוד משהו מרצון ה'...
כך נזכה גם בקרוב ממש, לביאת משיח-צדקנו ולגאולת-עולם עוד לפני הזמן - "אחישנה" !.
