הדורות האחרונים מהווים תקופה של "העלמות והסתרים", בהם אין התגלות אלוקית כפי שהיתה בדורות קודמים. עם זאת, מפעם לפעם מתרחשים גם עתה נסים לכלל ישראל, המזכירים את הנסים הגדולים שאירעו בתקופת ההתגלות, אשר בעקבותיהם נקבעו לנו בתורה חגים של תודה לה' ושמחה רוחנית.

אחד הנסים הגדולים של דורנו הוא נס הגאולה של י"ב וי"ג תמוז, אשר משמעותו גדולה וכללית לשעה ולדורות, ובגללו נקבע "חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז". בימים אלו נגאל ושוחרר הרבי הקודם מליובאויץ' רבי יוסף יצחק שניאורסאהן נ"ע, ממאסרו ברוסיה הסובייטית בשנת תרפ"ז (1928), שחרורו היה בבחינת נס ופלא, שהוא כמעט בלתי יאומן על רקע התנאים בהם התרחש.

הכנעת המשטר הסובייטי

סיפור המאסר התרחש לאחר ההפיכה הסובייטית ברוסיה. במדינה זו היה מרוכז עיקר מנינו ובנינו של עם ישראל באותה שעה. "המחלקה היהודית" המיוחדת – "היבסקציה" – שהוקמה לשם טיפול בחינוך העם, כלומר, בטשטוש וביטול אופיו המקורי של העם, נקטה בכל דרכי הדיכוי והתעמולה כדי להעביר את היהודים, ובמיוחד את הצעירים, על דתם.

הייבסקים לא בחלו בשום אמצעי כדי לכפות על היהודים את האידיאולוגיה הכפרנית האנטי-דתית. לשם כך נעזרו בכל מכשירי הדיכוי של המשטרה הסובייטי – מאסר, עינויים, גירושים והמתות. הם הטילו פחד וטרור על הכל, ורבים נשרו מן היהדות. התעוררה סכנה שמא, חלילה, לא ישאר שריד ופליט ליהדות בכל רחבי המדינה הגדולה, על מליוני יהודיה. ואכן, היתה סיבה לפחד פחד מוות מהמשך דרך היהדות באותם תנאים. עד שקם הרבי רבי יוסף יצחק, והדליק את מדורת מסירת הנפש כשהדלק המזין אותה היא – האמונה וההתלהבות החסידית.

הרבי הצליח תוך הקרבה עצמית, שלו ושל חסידיו, להפוך את הקערה על פיה. הוא ארגן רשת מסועפת של פעילות יהודית מקורית, ובעיקר של חינוך תורני, בכל רחבי ברית המועצות, על אפם ועל חמתם וחרף רצונם האדיר של השליטים הכפרנים. היה זה מרד רחב ממדים, שהקיף מאות אלפי יהודים, כשכל השומע והצופה עומד ומשתאה על פלא גדול זה. נפלו אלפי קרבנות במרד הזה, במרתפי העינויים ובמחנות העבודה, אך השלהבת לא כבתה.

השליטים שחפצו לדכא את המרד בכל מחיר, ניסו ע"י כריתת הראש חלילה, ולכן אסרו את הרבי, עינו אותו, וגזרו עליו גזר דין מוות. אלא שלמרבית הפלא, ולהפתעת העולם, התרחש הנס הגדול, נס הדורות, ובימים בהם כמעט כל מי שנאסר לא נותר חי - שוחרר הרבי באופן מופגן, בעוד המשטר הסובייטי, האימתני וחסר הפשרות, נאלץ להרכין ראש. היה זה בימי י"ב-י"ג תמוז, שנקבעו ל"חג הגאולה" (בי"ב תמוז הגיע הודעת השחרור, ובי"ג הוא בוצע).

הרבי הכריז בגאון ובתקיפות באזני המוני חסידיו, בפומבי ובידיעה כי אנשי השלטונות שומעים דבריו, כי אל להם להירתע, ובעניני נשמה ורוח עליהם ללכת בדרכם, גם אם היא כרוכה בסכנת נפש. באוזני נציגי השלטונות הכריז: "רק גופותינו נתונות בגלות אך לא נשמותינו. עלינו להכריז גלוי לעין כל, כי בכל הנוגע לדתנו, בתורה ומצוות ומנהגי ישראל, לא חלה עלינו שום מרות". למעניו בבית הכלא שאיימו עליו באקדח, באמרם כי "צעצוע" זה שינה את דעתם של הרבה אנשים, השיב באומץ: "צעצוע זה מסוגל להפחיד רק מי שיש לו עולם אחד וכמה אלוהים, אך יהודי, שיש לו א-ל אחד ושני עולמות, לא נבהל מזה…".

לקח לדורות

גאולתו של נשיא ישראל היא גאולת העם כולו. א' מהלקחים לדורות הוא כי גם בדורנו ישנם נסים, ומסירות נפש. פרשת המאסר ופרשת הגאולה, שתיהן, משמשות אבוקת אור שלאורן ילך דורנו ויתחזק בקיום היהדות ובשמירת התורה והמצוות, מתוך ידיעה כי אין להירתע משום הפרעה, הן של דיכוי, והן הפרעה של פיתויים ולהיטות לנוחיות חומרית. תמיד ובכל מצב עלינו לשמור על יחודינו ולקיים את שליחותינו כ"גוי אחד בארץ" להליכה בדרך התורה והמצוות.

את הגאולה סיכם הרבי: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם כל מחבבי תורתו הקדושה שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה, כי כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצוות) לבו תמים עם ה' ותורתו". מסירת הנפש ופעולתו של נשיא ישראל מוסיפים כח ועוז בכל אחד ואחת מבני הדור ללכת בדרך ישרה כאשר הורנו ולהמשיך בפעולותיו בהחזקת התורה והיהדות והפצתן בכל מקום ובכל זמן ועידן.