יום י"ב בתמוז – מצוין על-ידי חסידי חב"ד כחג הגאולה. ביום זה בשנת תרפ"ז (1927) התבשר האדמו"ר הקודם מליובאוויטש רבי יוסף יצחק שניאורסון על שחרורו מגלות בארץ גזרה ברוסיה הסובייטית.
הייתה זו הפעם השביעית (!) שנאסר הרבי בידי הרוסים, תמיד מאותה סיבה: נכונותו לפעול למען עם ישראל במסירות-נפש. בפעם הראשונה היה רבי יוסף יצחק בן 11 בלבד! הוא ניסה למנוע משוטר אנטישמי להזיק ליהודי תמים על לא עוול בכפו, ונעצר – כילד – באשמת תקיפת שוטר.
בפעמים הבאות הייתה העילה למאסרים פעילות ציבורית למען יהודים. עד הפעם האחרונה, בה הואשם בחתירה תחת שלטון הקומוניזם, כאשר הסיבה האמיתית הייתה רשת מסועפת של מוסדות יהודיים שניהל במחתרת, למורת רוחם של אנשי השלטון האתיאיסטים.
האדמו"ר רבי יוסף יצחק הפך לסמל ומופת של מסירות-נפש, של נכונות להקרבת חיים למען כלל ישראל ואפילו למען יהודי אחד ויחיד. כעבור שנים יאמר חתנו וממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי הנכונות הזו הייתה כמו איל-ברזל רוחני, שניגח את חומות הרשע של ברית-המועצות והיא שהביאה לקריסתן הפלאית ברבות השנים.
*
במציאות של ימינו נשמע צמד המילים מסירות-נפש כמושג השאוב מן העבר. אין היום מדינה בעולם שאוסרת על יהודים לחיות על פי התורה, ושום גזר דין מוות לא מאיים על ראשו של מי שמקיים מצוות. קג"ב, אינקוויזיציה, מסעות הצלב – כל אלה חלפו ועברו מן העולם. כך שנכונות למות על קידוש השם מוכרת רק מסיפורים היסטוריים.
אולם בעצם מסירות-נפש אינה דווקא נכונות למות על קידוש השם. הנכונות לחיות תוך התמודדות עם קשיים מבלי להיכנע להם נחשבת גם היא למסירות-נפש. אנשים שההליכה בדרך התורה דורשת מהם הקרבה וויתור של נורמות חיים שהיו רגילים אליהן – זכאים בפירוש לתואר מסירות-הנפש. קל וחומר שזכאים לכך אנשים שמקדישים את חייהם כדי לקרב אחרים לדרך התורה, ונכונים לשם כך לחיות בתנאים קשים.
ומציאות כזו קיימת גם קיימת בימינו. רבים מאלה שחיו חלק מחייהם שלא בדרך התורה, ובשלב מסוים זכו להתקרב אל האמת ולשנות את אורח חייהם – מתמודדים עם קשיי הסתגלות לא פשוטים. ברמה האישית, ברמה המשפחתית, או ברמה החברתית. מי לא נחשף אל השלוחים המפורסמים של חב"ד, שבמצוות הרבי מגיעים לכל החורים הנידחים בעולם כדי להביא לשם את בשורת היהדות, ולשם כך מתנתקים ממשפחותיהם ומחבריהם, לעיתים גם מתנאי מחיה בסיסיים ונכונים לחיות כך את כל חייהם!
אדרבה – לא רק שגם זו מסירות-נפש, אלא יש בכך פן נאצל ומיוחד יותר של מסירות-נפש. מיתה על קידוש השם אורכת רגע אחד בלבד, אך חיים על קידוש השם הם מנגינה שיכולה להימשך שנים על גבי שנים ואפילו כל החיים.
*
הנכונות המופלאה של יהודים בימינו להתמודד ולחיות על קידוש השם, מאירה את דורנו באור מיוחד. מצד אחד, מסביר הרבי, זוהי תוצאה רוחנית של מסירות-הנפש של האדמו"ר רבי יוסף יצחק בדור הקודם. אך מצד שני, זוהי ייחודיות שלנו והיא מכתירה אותנו בתואר 'דור זכאי' להתגלות המשיח.
י"ב בתמוז הוא הזדמנות טובה לכולנו לקבל החלטה טובה של מסירות-נפש במובן העכשווי שלה. לוותר ולהקריב מעצמנו למען רצונו של הקדוש-ברוך-הוא. כך נזכה להגשים את היעד הסופי של גאולתו של רבי יוסף יצחק – הגאולה האמיתית והשלמה של כולנו, עם התגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
