"כֶּלֶב..." בָּלַע הָרַב אֶת רֻקּוֹ בְּאִי נְעִימוּת. מַה יֹּאמַר עַכְשָׁו אֶל מוּל הָעֵינַיִם הַמִּתְחַנְּנוֹת הָאֵלּוּ? מִי שָׁמַע עַל קַדִּישׁ שֶׁנֶּאֱמָר אַחַר כֶּלֶב?
"אֵיפֹה יוֹשֵׁב הָרַב?" הִתְעַנְיֵן אִישׁ יָשִׁישׁ בְּפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת הַקָּנָדִי.
"שָׁם!" הוֹרָה אֶחָד הַמִּתְפַּלְּלִים אֶל דְּמוּת שֶׁהִתְנוֹעֲעָה מֵעַל סֵפֶר גְּדַל מְמַדִּים.
"הָרַב?" נֶעֱמַד הָאִישׁ מֵעַל הָרַב, "אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם כְּבוֹדוֹ?"
"וַדַּאי!" הֵשִׁיב הָרַב, סָגַר אֶת הַגְּמָרָא הַגְּדוֹלָה, וּפִנָּה לַזָּקֵן מְקוֹם יְשִׁיבָה לְצִדּוֹ.
"אֲנִי..." הֶעֱבִיר הַזָּקֵן יָד נְבוֹכָה בְּרַעֲמַת הַשֵּׂעָר הַלְּבָנָה שֶׁעַל רֹאשׁוֹ, "אֲנִי רָצִיתִי לְבַקֵּשׁ מֵהָרַב אִם יוּכַל לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר חָבֵר טוֹב מְאוֹד שֶׁלִּי שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ."
"אֵין לוֹ בֵּן?" הִתְעַנְיֵן הָרַב.
"לֹא." מָחָה הָאִישׁ דִּמְעָה מֵעֵינָיו, "הוּא הָיָה עֲרִירִי. חָבֵר טוֹב מְאוֹד הָיָה לִי."
"אֵין שׁוּם בְּעָיָה," הִנִּיחַ הָרַב יָד מְעוֹדֶדֶת עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, "כְּבָר מָחָר אֲבַקֵּשׁ מֵאֶחָד מִמִּתְפַּלְּלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת הָאוֹמֵר קַדִּישׁ שֶׁיַּגִּיד גַּם עֲבוּר חֲבֵרְךָ. מַה שְּׁמוֹ שֶׁל הֶחָבֵר?"
"מַקְס," הֵשִׁיב הָאִישׁ.
"שְׁמוֹ הַיְּהוּדִי," הִבְהִיר הָרַב אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, "וְגַם אֶת שְׁמוֹ הַיְּהוּדִי שֶׁל אָבִיו עָלַי לָדַעַת."
"אֵין לוֹ שֵׁם יְהוּדִי," גִּמְגֵּם הָאִישׁ, "אֵין לִי מֻשָּׂג מַהוּ שְׁמוֹ שֶׁל אָבִיו, וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, קָשֶׁה לְהַגְדִּיר אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ כִּיהוּדִי."
"קָשֶׁה לְהַגְדִּיר אוֹתוֹ כִּיהוּדִי?" לֹא הֵבִין הָרַב.
"הֶחָבֵר הַטּוֹב הַזֶּה שֶׁלִּי," הִסְבִּיר הַזָּקֵן, "הוּא... הוּא הַכֶּלֶב הָאָהוּב שֶׁלִּי... הָרַב מֵבִין? הוּא הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר.
הָיִיתִי קָשׁוּר אֵלָיו כָּל כָּךְ... הוּא הָיָה כָּל עוֹלָמִי! אֲנִי מֻכְרָח לִדְאֹג שֶׁיֹּאמְרוּ קַדִּישׁ אַחֲרָיו."
"כֶּלֶב..." בָּלַע הָרַב אֶת רֻקּוֹ בְּאִי נְעִימוּת. מַה יֹּאמַר עַכְשָׁו אֶל מוּל הָעֵינַיִם הַמִּתְחַנְּנוֹת הָאֵלּוּ? מִי שָׁמַע עַל קַדִּישׁ שֶׁנֶּאֱמָר אַחַר כֶּלֶב?
"רְאֵה נָא," פָּסַק לְבַסּוֹף, "שָׁאַלְתָּ שְׁאֵלָה קָשָׁה וּמֻרְכֶּבֶת בִּמְיֻחָד. עָלַי לִבְדֹּק בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלָּנוּ כֵּיצַד יֵשׁ לִנְהֹג בְּמִקְרֶה שֶׁכָּזֶה. תָּבוֹא לְכָאן, בְּבַקָּשָׁה, מָחָר אַחַר הַצָּהֳרַיִם. עַד אָז אֶמְצָא לְךָ תְּשׁוּבָה בְּעֵזֶר הַשֵּׁם."
"תּוֹדָה רַבָּה, כְּבוֹד הָרַב," הִתְרַגֵּשׁ הַקָּשִׁישׁ, "אֵין בְּפִי דַּי מִלּוֹת הוֹדָיָה שֶׁיַּבְהִירוּ כַּמָּה אֲנִי מוֹקִיר טוֹבָה!"
הָרַב לִוָּה אוֹתוֹ בְּמַבָּט מֻטְרָד אֶל מִחוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הָאִישׁ וּבְעָיָתוֹ הִמְשִׁיכוּ לְהַטְרִיד אוֹתוֹ בְּכָל אוֹתוֹ הַיּוֹם.
אֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְהֵעָנוֹת לַבַּקָּשָׁה הַמּוּזָרָה הַזּוֹ, יָדַע הָרַב. אֲבָל מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי... עֵינָיו הַמִּתְחַנְּנוֹת שֶׁל הַיְּהוּדִי הַקָּשִׁישׁ לֹא הִנִּיחוּ לָרַב לְאַכְזֵב אוֹתוֹ אוֹ לִפְגֹּעַ בְּרִגְשׁוֹתָיו עִם הַתְּשׁוּבָה הַזּוֹ.
לְמָחֳרָת, כַּאֲשֶׁר נִכְנַס הַיְּהוּדִי הַזָּקֵן אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, כְּבָר יָדַע הָרַב מַה יַּעֲנֶה לוֹ.
"רְאֵה," הִגִּיעַ יְשִׁירוֹת אֶל הַנּוֹשֵׂא הַכָּאוּב, "הֶעֱלֵיתָ בְּפָנַי שְׁאֵלָה לֹא קַלָּה כְּלָל: קַדִּישׁ אוֹמְרִים אַךְ וְרַק אַחַר נְשָׁמוֹת יְהוּדִיּוֹת, מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי עוֹמֵד הָרָצוֹן הֶחָזָק וְהַכֵּן שֶׁלְּךָ לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר הַכֶּלֶב. וּבְכֵן, יֵשׁ לָנוּ כְּלָל בַּהֲלָכָה, שֶׁנִּקְרָא 'שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה'. מַשְׁמָעוּת הַדָּבָר הִיא, שֶׁכַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ לֹא בָּטוּחַ שֶׁהוּא חַיָּב, לְדֻגְמָה, לְבָרֵךְ בְּרָכָה, הוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ מִמִּישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁחַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה, וּבְעֶצֶם עֲנִיַּת הָאָמֵן שֶׁלּוֹ הוּא יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה. מֵבִין? הַדָּבָר נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ אָמַר אֶת הַבְּרָכָה."
"מֵבִין." הִנְהֵן הַקָּשִׁישׁ בְּרֹאשׁוֹ, מְחַכֶּה לִשְׁמֹעַ אֶת הַקֶּשֶׁר בֵּין הַבְּרָכָה וְחוֹבוֹתֶיהָ לְכַלְבּוֹ הָאָהוּב.
"כָּךְ נִפְעַל גַּם בְּעִנְיַן חֲבֵרְךָ הַטּוֹב," פָּרַשׂ בְּפָנָיו הָרַב אֶת תָּכְנִיתוֹ, "אַתָּה תִּשְׁמַע קַדִּישׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִמִּישֶׁהוּ שֶׁחַיָּב לוֹמַר קַדִּישׁ, תַּעֲנֶה אָמֵן, וְתִתְכַּוֵּן בְּלִבְּךָ עַל הַכֶּלֶב."
הַפִּתָּרוֹן הַיְצִירָתִי רִגֵּשׁ אֶת הַיְּהוּדִי עַד דְּמָעוֹת. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הֵחֵל לְהַגִּיעַ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, כְּשֶׁעַל רַעֲמָתוֹ הַלְּבָנָה מִתְנוֹסֶסֶת כִּפָּה גְּדוֹלָה. מִתְפַּלְּלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת הִסְבִּירוּ לוֹ הֵיכָן עָלָיו לַעֲנוֹת אָמֵן, וּבְתוֹךְ זְמַן קָצָר נַעֲשָׂה הַזָּקֵן בָּקִיא בְּכָל הַקָּשׁוּר לִתְפִלַּת הַקַּדִּישׁ.
בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן לָמַד אֶת שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת, וְהָפַךְ לְמִתְפַּלֵּל מִן הַמִּנְיָן.
הַנּוֹכְחוּת הַקְּבוּעָה שֶׁלּוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת גָּרְרָה יְדִידוּת אֲרֻכָּה עִם מִסְפַּר מִתְפַּלְּלִים בְּנֵי גִּילוֹ, וְגַם עִם כָּאֵלּוּ צְעִירִים יוֹתֵר.
אַט, אַט הֵחֵל הַזָּקֵן לְהַקְפִּיד עַל קִיּוּם מִצְווֹת, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל תַּהֲלִיךְ הָפַךְ לִיהוּדִי שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת הַמַּקְפִּיד עַל קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה.
