"יִצְחָק!" קָרָא אֲדוֹן הַבַּיִת, וְקוֹמָתוֹ הַנְּמוּכָה שֶׁל יִצְחָק הַמְשָׁרֵת הוֹפִיעָה מִיָּד בְּפֶתַח הַחֶדֶר.

"קָרָאתָ לִי, אֲדוֹנִי?" שָׁאַל בְּהַכְנָעָה.

"כֵּן, כֵּן." סִמֵּן לוֹ הָאָדוֹן הֶעָשִׁיר לְהִכָּנֵס פְּנִימָה, "רְאֵה, יִצְחָק, זֶהוּ שַׁדַּ"ר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. יוֹדֵעַ אַתָּה מַהוּ שַׁדַּ"ר?"

"כֵּן, לֹא, לֹא בָּטוּחַ..." גִּמְגֵּם יִצְחָק וּפָנָיו הֶחְלִיפוּ צְבָעִים עֵקֶב מְבוּכָתוֹ הָרַבָּה.

"הוּא רַב," הִסְבִּיר הֶעָשִׁיר בִּמְתִינוּת, "שֶׁנִּשְׁלַח אֵלֵינוּ, לְאִיטַלְיָה, כְּדֵי לֶאֱסֹף כֶּסֶף עֲבוּר יְהוּדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הוּא אָסַף כֶּסֶף מִכָּל יְהוּדֵי הָעִיר: שִׁמְעוֹן הַסּוֹחֵר תָּרַם מֵאָה זְהוּבִים, נַחוּם הַנַּפָּח תָּרַם חֲמִשִּׁים זְהוּבִים, אֲנִי תָּרַמְתִּי אֶלֶף זְהוּבִים, וְכָךְ כָּל אֶחָד עַל פִּי יְכָלְתּוֹ. מַהִי תְּרוּמָתְךָ?"

יִצְחָק מִהֵר אֶל חַדְרוֹ, וְעַד מְהֵרָה חָזַר כְּשֶׁקֻּפְסַת פַּח חֲלוּדָה אֲחוּזָה הֵיטֵב בֵּין יָדָיו.

"הִנֵּה" אָמַר לָרַב הַמְשֻׁלָּח בְּהִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּרָה, "זֶהוּ כָּל כַּסְפִּי! יֵשׁ פֹּה זָהוּב אֶחָד שָׁלֵם!"

"כָּל כַּסְפְּךָ..." הִדְהֵד אַחֲרָיו הַשַּׁדַּ"ר, וְהִתְאַמֵּץ לְהַסְתִּיר אֶת הִתְפַּעֲמוּתוֹ מִן הַמַּעֲשֶׂה, "אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ שֶׁתִּזְכֶּה לִהְיוֹת עָשִׁיר גָּדוֹל! גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁבַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁאַגִּיעַ לְאִיטַלְיָה לֶאֱסֹף כְּסָפִים עֲבוּר יְהוּדֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, תּוּכַל לִתְרֹם בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁתָּרַם עַכְשָׁו אֲדוֹנְךָ!"

הָאָדוֹן הֶעָשִׁיר שָׁמַר אֶת הַבְּרָכָה בְּמֹחוֹ, וְצִפָּה לִרְאוֹת מָתַי תִּתְגַּשֵּׁם.

זְמַן מָה לְאַחַר אוֹתוֹ בִּקּוּר דָּפַק נַעַר צָעִיר עַל דֶּלֶת הַבַּיִת הַגְּדוֹלָה.

"שָׁלוֹם!" צִיֵּץ כְּלַפֵּי בֶּן הֶעָשִׁיר שֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, "אֵיפֹה אַבָּא שֶׁלְּךָ? הֵבֵאתִי בִּשְׁבִילוֹ סְחוֹרָה!"

"סְחוֹרָה?" הִתְקָרֵב הֶעָשִׁיר בַּחֲשָׁד אֶל הַדֶּלֶת, "לֹא הִזְמַנְתִּי שׁוּם סְחוֹרָה!"

"הַמְשָׁרֵת שֶׁלְּךָ הִזְמִין," מָחָה הַנַּעַר אֶגְלֵי זֵעָה מִמִּצְחוֹ, "הוּא רָכַשׁ אֶת שְׁלֹשׁ הֶחָבִיּוֹת הָאֵלּוּ בִּמְכִירָה פֻּמְבִּית בַּשּׁוּק."

"בַּשּׁוּק..." הִמְהֵם הֶעָשִׁיר, "בִּמְכִירָה פֻּמְבִּית... חַכֵּה רֶגַע, אֶבְדֹּק מַה קָּרָה כָּאן."

יִצְחָק הַנִּדְהָם שֶׁהֻזְמַן אֶל פֶּתַח הַבַּיִת הִבְטִיחַ בְּהֵן צֶדֶק כִּי לֹא רָכַשׁ שׁוּם חָבִיּוֹת.

"הָיִיתָ הַיּוֹם בַּשּׁוּק?" שָׁאַל אוֹתוֹ הָאָדוֹן בְּקוֹל רַךְ.

"כֵּן," אִשֵּׁר יִצְחָק, "הָלַכְתִּי לִרְכֹּשׁ תַּבְלִינִים עֲבוּר הַגְּבֶרֶת."

"וְגַם קָנִיתָ אֶת הֶחָבִיּוֹת הָאֵלּוּ בִּשְׁבִיל הָאָדוֹן," נִכְנַס לְתוֹךְ דְּבָרָיו הַנַּעַר שֶׁהוֹבִיל אֶת הֶחָבִיּוֹת, "נוּ, בֶּאֱמֶת! אַתָּה לֹא זוֹכֵר שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת יָדֶיךָ עַל חָבִיּוֹת שֶׁהִגִּיעוּ מִן הַיָּם?"

"הִנַּחְתִּי יָדַיִם?" הִתְפַּלֵּא יִצְחָק, "אָה, נָכוֹן! הָיָה צָפוּף, הָיוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים וְהַרְבֵּה צְעָקוֹת. רָצִיתִי לִבְדֹּק אִם יֵשׁ שָׁם מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן, וּכְדֵי לִרְאוֹת טוֹב יוֹתֵר נִשְׁעַנְתִּי עַל מַשֶּׁהוּ. אוּלַי זֶה הָיָה חָבִיּוֹת, בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא שַׂמְתִּי לֵב."

"שֶׁתִּהְיֶה בָּרִיא," הִסְתִּיר הֶעָשִׁיר חִיּוּךְ סַלְחָנִי, "מֵעַכְשָׁו תֵּדַע שֶׁבָּעִיר שֶׁלָּנוּ מַעֲלִים סְחוֹרוֹת מֵהַיָּם בְּתוֹךְ חָבִיּוֹת סְגוּרוֹת, וְרַק מִי שֶׁרוֹצֶה לִקְנוֹת אֶת הֶחָבִיּוֹת מַנִּיחַ אֶת יָדָיו עֲלֵיהֶן."

"שֶׁתֵּדַע עוֹד מַשֶּׁהוּ," הוֹסִיף הַנַּעַר הַמְיֻזָּע, לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם לִפְרֹק אֶת שְׁלֹשׁ הֶחָבִיּוֹת, "אִם מִישֶׁהוּ הִנִּיחַ אֶת יָדָיו לְפָנֶיךָ וְאַתָּה מְעֻנְיָן לִרְכֹּשׁ אֶת הַסְּחוֹרָה בְּכָל זֹאת, אַתָּה יָכֹל לְהַצִּיעַ מְחִיר מִשֶּׁלְּךָ. כָּל עוֹד הָאִישׁ הָרִאשׁוֹן מַשְׁאִיר אֶת יָדָיו עַל הֶחָבִיּוֹת זֶה אוֹמֵר שֶׁהוּא לֹא מְוַתֵּר עַל הַסְּחוֹרָה וּמוּכָן לִקְנוֹת בַּמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ. 'מְכִירָה פֻּמְבִּית' קוֹרְאִים לָזֶה."

"אֶשְׁתַּדֵּל לִזְכֹּר אֶת זֶה." הִסְמִיק יִצְחָק.

"אַל תִּצְטַעֵר," טָפַח הָאָדוֹן בָּעִידוּד עַל שִׁכְמוֹ, וּמָנָה לְיָדָיו שֶׁל הַנַּעַר הַשָּׁלִיחַ אֶת הַסְּכוּם בּוֹ נָקַב, "אֶבְדֹּק מְאֻחָר יוֹתֵר מַה יֵּשׁ בֶּחָבִיּוֹת. אוּלַי הֵן מְלֵאוֹת בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁרָאוּי לִמְכִירָה. כָּךְ יְכֻסֶּה הַמְּחִיר שֶׁשִּׁלַּמְתִּי וְלֹא יִגָּרֵם הֶפְסֵד."

"וְאִם לֹא?" שָׁאַל יִצְחָק בַּחֲשָׁשׁ, "אִם אֵין בִּפְנִים סְחוֹרָה טוֹבָה?"

"אָז לֹא." אָמַר הָאָדוֹן בְּטוֹן שָׁלֵו, "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעָשִׂיתָ אֶת מַה שֶּׁעָשִׂיתָ מִתּוֹךְ תְּמִימוּת. אֵינִי כּוֹעֵס עָלֶיךָ כְּלָל!"

יִצְחָק חָזַר לָעֲבוֹדוֹת הַבַּיִת, וְהָאָדוֹן הֶעָשִׁיר הִתְפַּנָּה אֶל הֶחָבִיּוֹת.

הַמִּכְסֶה נֶחְלַץ מִן הֶחָבִית בְּקֹשִׁי רַב. הַמַּסְמְרִים שֶׁהִדְּקוּ אוֹתוֹ אֶל הֶחָבִית הָיוּ חֲלוּדִים לְמַדַּי. אוּלָם בָּרֶגַע שֶׁהִתְנַתְּקוּ הַמַּסְמְרִים וְהַמִּכְסֶה הוּרַד, הִסְתַּנְוֵר הֶעָשִׁיר. הֶחָבִית הָיְתָה מְלֵאָה בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב עַד שְׂפָתָהּ. כָּךְ הָיָה בֶּחָבִית הַשְּׁנִיָּה וְכָךְ גַּם בַּשְּׁלִישִׁית.

הֶעָשִׁיר, שֶׁהָיָה אָדָם יָשָׁר מְאוֹד, הֵבִין שֶׁהַמַּטְבְּעוֹת שַׁיָּכִים לְיִצְחָק בִּזְכוּת בִּרְכַּת הַשַּׁדַּ"ר הַיְרוּשַׁלְמִי שֶׁהָעָנְקָה לוֹ.

בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁבִּקֵּר הַמְשֻׁלָּח בְּאִיטַלְיָה, יָכֹל הָיָה יִצְחָק, שֶׁהָפַךְ בֵּינְתַיִם לְעָשִׁיר גָּדוֹל וְנָדִיב, לְהַעֲנִיק לוֹ סְכוּם כֶּסֶף נִכְבָּד בְּיוֹתֵר. בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהֶעֱנִיק אֲדוֹנוֹ לְשֶׁעָבַר לַמְּשֻׁלָּח בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת.