"הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ!" הִתְחַזֵּן חַיִּים שְׁמוּאֵל הַחַזָּן מֵעִם עַמּוּד הַתְּפִלָּה הַמְּסֻגְנָן שֶׁל מֶעזְרִיטְשׁ, וְקוֹלוֹת נוֹסָפִים מֵהַקָּהָל הִצְטָרְפוּ אֶל קוֹלוֹ הֶעָרֵב.

בְּיַרְכְּתֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת עָמְדָה דְּמוּתוֹ רַבַּת הַהוֹד שֶׁל רַבִּי דֹּב בֶּער, הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ. הַמַּגִּיד הִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ, וְשָׁקַע תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת בַּתְּפִלָּה.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד..." חָתַם חַיִּים שְׁמוּאֵל הַחַזָּן אֶת הַתְּפִלָּה כַּעֲבֹר כְּשָׁעָה.

בְּנֵי הָעֲיָרָה כֻּלָּם סִיְּמוּ אֶת תְּפִלָּתָם, וְיָצְאוּ זֶה אַחַר זֶה מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ אֶל רְחוֹבָהּ שֶׁל הָעִיר.

שְׁנַיִם עוֹד עָמְדוּ עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם, נְתוּנִים בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה: הַמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ וְאָדָם זָר נוֹסָף. שְׁנֵי אֵלּוּ הָיוּ עֲטוּרִים בְּטַלִּית וּבִתְפִלִּין, וְנִרְאֶה הָיָה כִּי אֵין הֵם חָשִׁים בְּדָבָר מִלְּבַד בְּמִלּוֹת הַתְּפִלָּה.

עוֹד דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת חָלְפוּ עַד שֶׁחָלַץ הַזָּר אֶת תְּפִלָּיו מֵעִם רֹאשׁוֹ וְיָדוֹ, וְסָקַר אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת הָרֵיק בְּהַבָּעַת תְּהִיָּה בּוֹלֶטֶת. מַבָּטוֹ הַתּוֹהֶה הִתְרַכֵּז בִּמְיֻחָד בַּמַּגִּיד מִמֶּעזְרִיטְשׁ שֶׁלֹּא הֶרְאָה שׁוּם סִימָן לְסִיּוּמָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה. הַזָּר הִתְיַשֵּׁב עַל מְקוֹמוֹ בִּדְמָמָה וְהִמְתִּין.

כְּשֶׁסִּיֵּם הַמַּגִּיד אֶת תְּפִלָּתוֹ גַּם הוּא, נִגַּשׁ הַזָּר אֶל מְקוֹמוֹ לְשֵׁם נְתִינַת שָׁלוֹם.

"שָׁלוֹם, רַבִּי!" פָּנָה אֵלָיו בְּיִרְאַת כָּבוֹד, "אֲנִי טוֹבִיָּה. הָרַבִּי זוֹכֵר אוֹתִי?"

"וַדַּאי!" הֵאִיר הַחִיּוּךְ אֶת פָּנָיו שֶׁל הַמַּגִּיד.

"הַאִם אוּכַל לִשְׁאֹל אֶת הָרַבִּי שְׁאֵלָה שֶׁמְּצִיקָה לִי מְאוֹד?" בִּקֵּשׁ טוֹבִיָּה, וְהָרַבִּי הִנְהֵן בְּפָנִים מְאִירוֹת, "הָרַבִּי וַדַּאי זוֹכֵר שֶׁבְּיַלְדוּתֵנוּ הָיִינוּ חֲבֵרִים קְרוֹבִים עַד שֶׁהִתְחַתַּנְתִּי. אָז נִפְרְדוּ דְּרָכֵינוּ. זָכוּר לִי כִּי בְּאוֹתָם יָמִים רְחוֹקִים הָיִינוּ מַתְחִילִים אֶת הַתְּפִלָּה יַחְדָּו וּמְסַיְּמִים אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן מַמָּשׁ. אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁזְּמַן הַתְּפִלָּה שֶׁל הָרַבִּי הִתְאָרֵךְ כָּל כָּךְ מֵאָז הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בָּהּ הִתְרָאֵינוּ?"

"בַּמֶּה אַתָּה עוֹסֵק הַיּוֹם, רַבִּי טוֹבִיָּה?" שָׁאַל הַמַּגִּיד, וְהַחִיּוּךְ עוֹדוֹ פָּרוּשׂ עַל פָּנָיו.

"רֹב הַשָּׁנָה אֲנִי לוֹמֵד," הֵשִׁיב טוֹבִיָּה בְּכָל הַכָּבוֹד הָרָאוּי לִשְׁאֵלָתוֹ שֶׁל צַדִּיק, כְּשֶׁהוּא טוֹמֵן בְּעִמְקֵי לִבּוֹ תְּמִיהוֹת עַל הַסָּחַת הַנּוֹשֵׂא הַמְּהִירָה וְהַלֹּא מוּבֶנֶת, "פַּעַם בְּשָׁנָה אֲנִי נוֹסֵעַ לַיְּרִיד בְּלַיְפְּצִיג, קוֹנֶה סְחוֹרָה עֲבוּר דּוּכַן הַמְּכִירָה שֶׁבְּבַעֲלוּתִי, וְחוֹזֵר לְאַחַר שָׁבוּעַ שְׁהִיָּה בַּיְּרִיד אֶל הַלִּמּוּד."

"אַתָּה גָּר קָרוֹב לְלַיְפְּצִיג?" הִמְשִׁיךְ הַמַּגִּיד לְהַקְשׁוֹת.

"הוֹ, לֹא..." הֵרִים הֶחָבֵר אֶת יָדָיו, וְהוֹסִיף נִעְנוּעַ תַּקִּיף בְּרֹאשׁוֹ לְשֵׁם הוֹרָאַת הַשְּׁלִילָה, "שָׁבוּעַ שָׁלֵם לוֹקֵחַ לִי לְהַגִּיעַ לַיְּרִיד. כָּל הַמַּסָּע לְלַיְפְּצִיג אוֹרֵךְ, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּשְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת."

"אָז מַדּוּעַ עָלֶיךָ לִנְסֹעַ רָחוֹק כָּל כָּךְ?" שָׁאַל הַמַּגִּיד.

"בְּלַיְפְּצִיג אֲנִי קוֹנֶה סְחוֹרָה," הֵשִׁיב טוֹבִיָּה, "אִם לֹא אֶסַּע לְשָׁם, לֹא אוּכַל לִמְכֹּר, וּמִמֵּילָא גַּם לֹא אוּכַל לְהַרְוִיחַ וְלוּ אֲגוֹרָה שְׁחוּקָה אַחַת."

"וְאוּלַי אֵינְךָ מַרְוִיחַ כְּלָל?" הוֹסִיף הַמַּגִּיד לְהַקְשׁוֹת, "אוּלַי הִנְּךָ מְכַלֶּה אֶת זְמַנְּךָ הַיָּקָר לָרִיק?"

"לְשֵׁם כָּךְ," עָנָה הֶחָבֵר בְּאֹרֶךְ רוּחַ, מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד, "בְּסוֹף הַשָּׁנָה אֲנִי עוֹרֵךְ סִכּוּם: בְּצַד אֶחָד שֶׁל הַדַּף אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַהוֹצָאוֹת, וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אֶת הַהַכְנָסוֹת. בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל סִכּוּם אֲנִי יָכֹל לִרְאוֹת מַה גָּבַר עַל מָה: אִם הַהַכְנָסוֹת הָיוּ גְּבוֹהוֹת יוֹתֵר, הֲרֵי שֶׁהִרְוַחְתִּי בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, וְאִם הַהֶפֶךְ, חָלִילָה, הֲרֵי שֶׁהִפְסַדְתִּי."

"אִם כָּךְ," סִכֵּם הַמַּגִּיד, "אוּלַי תַּחְסֹךְ אֶת הַנְּסִיעָה הָאֲרֻכָּה? שֵׁב בְּנַחַת בְּבֵיתְךָ, עֲרֹךְ אֶת הַסִּכּוּם עָלָיו דִּבַּרְתָּ מִתּוֹךְ מְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, וְתוּכַל לִרְאוֹת הַאִם וְכַמָּה הִרְוַחְתָּ בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה."

"מֻכְרָחִים לִנְסֹעַ," הִסְבִּיר הֶחָבֵר לַמַּגִּיד, "עָלַי לִקְנוֹת סְחוֹרָה אֲמִתִּית בְּלַיְפְּצִיג הָאֲמִתִּית, וְלִמְכֹּר אוֹתָהּ לַאֲנָשִׁים אֲמִתִּיִּים שֶׁחַיִּים בְּעִירִי. רַק כָּךְ יוֹצֵא רֶוַח אֲמִתִּי."

"בְּדִיּוּק כָּךְ גַּם בַּתְּפִלָּה," חָזַר הַמַּגִּיד אֶל הַנּוֹשֵׂא בּוֹ הִתְחִילָה שִׂיחָתָם, "הַכַּוָּנוֹת הֵן כְּמוֹ סְחוֹרָה. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רֶוַח אֲמִתִּי, צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ זְמַן. אִם לֹא תַּצְלִיחַ לְהִתְקַשֵּׁר בְּמַחְשַׁבְתְּךָ אֶל מְקוֹר הַכַּוָּנוֹת, הָרֶוַח שֶׁלְּךָ יִהְיֶה דּוֹמֶה לְזֶה שֶׁתַּעֲרֹךְ עַל נְיָר לְלֹא נְסִיעָה לְלַיְפְּצִיג. מֵבִין אַתָּה, רַבִּי טוֹבִיָּה? כְּדֵי לְהַרְוִיחַ רֶוַח אֲמִתִּי לֹא מַסְפִּיק לְהִתְכַּוֵּן, לְהִתְעַמֵּק, לַחְשֹׁב... צָרִיךְ לִהְיוֹת שָׁם בֶּאֱמֶת."