הַחֹשֶׁךְ יָרַד וְעָטַף אֶת הַדֶּרֶךְ בְּמִין שְׂמִיכָה אַפְלוּלִית וּמַפְחִידָה. בַּיִת אֶחָד זָהַר בַּחֲשֵׁכָה. פֻּנְדַּק הַכְּפָר.

יְהוֹשֻׁעַ שָׂמַח לְגַלּוֹת מְזוּזָה, הַמּוֹדִיעָה לַכֹּל כִּי הַפֻּנְדָּק תַּחַת בַּעֲלוּת יְהוּדִית. לֹא נָעִים לְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ הַחֲשׁוּכָה יְחִידִי, וּפֻנְדָּק יְהוּדִי הוּא מַעֲנֶה נִפְלָא לַעֲצִירָה קַלָּה בַּדֶּרֶךְ הַמְּיַגַּעַת.

אֶת הַדֶּלֶת פָּתַח יְהוּדִי בַּעַל חָזוּת צְעִירָה. זְקָנוֹ הַשָּׁחֹר יָרַד עַל מִדּוֹתָיו, עֵינָיו נָצְצוּ בְּחִיּוּנִיּוּת וּצְעָדָיו הָיוּ מְהִירִים וְתַכְלִיתִיִּים.
"אוֹרֵחַ?" אָמַר-שָׁאַל, וִיהוֹשֻׁעַ הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ. "הִכָּנֵס," פָּרַשׂ הַיְּהוּדִי הַצָּעִיר אֶת יָדָיו בְּהַזְמָנָה, וִיהוֹשֻׁעַ קִבֵּל אֶת הַזְמָנָתוֹ לְלֹא צֹרֶךְ בְּהַזְמָנָה נוֹסֶפֶת.

הַפֻּנְדָּק הָיָה מְתֻחְזָק לְמַדַּי, אִם כִּי מַבָּט מְדֻקְדָּק גִּלָּה סְדָקִים וְכִתְמֵי זְמַן בַּכִּסְּאוֹת וּבַשֻּׁלְחָנוֹת שֶׁמִּלְּאוּ אֶת מְבוֹאַת הַפֻּנְדָּק.

"שֵׁב בְּבַקָּשָׁה," בִּקֵּשׁ הַצָּעִיר מִיהוֹשֻׁעַ, "מִנַּיִן כְּבוֹדוֹ?"

יְהוֹשֻׁעַ רָצָה לַעֲנוֹת, אֶלָּא שֶׁאֲנָחָה גְּדוֹלָה מְלֻוָּה בְּשִׁעוּל נַבְחָנִי קָטְעָה אֶת רְצוֹנוֹתָיו.

"שָׁא!" הִסְתּוֹבֵב הַצָּעִיר בְּפָנִים כְּעוּסוֹת אֶל הַתַּנּוּר הַגָּדוֹל שֶׁעָמַד בְּצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶדֶר, וִיהוֹשֻׁעַ גִּלָּה בְּאִחוּר מָה כִּי הוּא אֵינוֹ הָאוֹרֵחַ הַיָּחִיד בַּמָּקוֹם.

מֵעַל הַתַּנּוּר שָׁכַב קָשִׁישׁ בַּעַל זָקָן לָבָן, וְהִתְלוֹנֵן מָרוֹת עַל כְּאֵבִים הַתּוֹקְפִים אוֹתוֹ בְּכָל חֶלְקֵי גּוּפוֹ.

"דַּי, דַּי!" קָטַע אוֹתוֹ הַצָּעִיר, "מַסְפִּיק לְהִתְבַּכְיֵן. יֵשׁ פֹּה אוֹרֵחַ, אֵינְךָ רוֹאֶה?"

"כְּפִי הַנִּרְאֶה אֵין זֶה אוֹרֵחַ," הֵבִין יְהוֹשֻׁעַ, "לְאוֹרֵחַ אֵין מְדַבְּרִים בְּקֹצֶר רוּחַ שֶׁכָּזֶה, וּוַדַּאי לֹא כְּשֶׁאַתָּה מְנַהֵל אַכְסַנְיָה. אָז מִי הוּא הַיְּהוּדִי הַזֶּה?.

"לֹא רָאִיתִי אֶת הָאוֹרֵחַ," הִשְׁתָּעֵל שׁוּב הַזָּקֵן, "וְגַם אִם כֵּן, כּוֹאֵב לִי כָּל כָּךְ שֶׁאֲנִי לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק."

"בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר," הִפְגִּין הַצָּעִיר חֹסֶר רְגִישׁוּת, "הַנַּח לִי לְהִתְפַּנּוֹת אֵלָיו כָּעֵת, וְאַחַר כָּךְ אֲטַפֵּל בְּךָ."

"סְלַח לִי..." לֹא הִצְלִיחַ יְהוֹשֻׁעַ לַעֲצֹר אֶת הַבָּעַת הַפְּלִיאָה הַנִּרְגֶּזֶת שֶׁנִּפְרְשָׂה עַל פָּנָיו, "הַיְּהוּדִי הַקָּשִׁישׁ הַזֶּה הוּא וַדַּאי אָבִיךָ, נָכוֹן? עַל 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ' לֹא שָׁמַעְתָּ?!"

הַיְּהוּדִי הַצָּעִיר וְהַיְּהוּדִי הַיָּשִׁישׁ מִלְּאוּ פִּיהֶם בִּצְחוֹק. צְחוֹקוֹ שֶׁל הַצָּעִיר הָיָה מִתְגַּלְגֵּל וּמָלֵא חַיּוּת, וּצְחוֹקוֹ שֶׁל הַזָּקֵן נִקְטַע מִפַּעַם לְפַעַם בְּשִׁעוּלִים כְּבֵדִים.

"אֶהְהמ..." גִּמְגֵּם יְהוֹשֻׁעַ, "מַה קָּרָה?"

"אוֹי, יְדִידִי," מָחָה הַיָּשִׁישׁ דְּמָעוֹת צְחוֹק מֵעֵינָיו, "אֲנִי לֹא אַבָּא שֶׁלּוֹ. ה-וּ-א אַבָּא שֶׁ-לִּ-י."

יְהוֹשֻׁעַ הֶעֱבִיר אֶת עֵינָיו מֵהַקָּשִׁישׁ לַצָּעִיר, וּמֵהַצָּעִיר לַקָּשִׁישׁ. הַשְּׁנַיִם הָיוּ רְצִינִיִּים לְגַמְרֵי, לְאַחַר שֶׁמָּחוּ אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַצְּחוֹק מִפְּנֵיהֶם.

"אַתָּה..." פָּנָה אֶל הַצָּעִיר, "אַבָּא שֶׁל הָאָדָם הַשּׁוֹכֵב עַל הַתַּנּוּר? בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ," פָּנָה אֶל הַזָּקֵן, "אַבָּא שֶׁלְּךָ נִרְאֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר צָעִיר מִמְּךָ!"

"אַתָּה בֶּאֱמֶת רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מַדּוּעַ זֶה כָּךְ?" שָׁאַל הַמְּאָרֵחַ הַצָּעִיר-זָקֵן, "זֶה סִפּוּר אָרֹךְ!" הוֹסִיף בְּנִימַת אַזְהָרָה.

"רוֹצֶה בְּכָל נִימֵי נַפְשִׁי," מִהֵר יְהוֹשֻׁעַ לְהַצְהִיר.

"וּבְכֵן," נִשְׁעַן הַצָּעִיר לַאֲחוֹרָיו, "בִּצְעִירוּתִי שִׁמַּשְׁתִּי כִּמְשַׁמְּשׁוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ. אֶחָד מִתַּפְקִידַי הָיָה לְנַקּוֹת אֶת חַדְרוֹ.

יוֹם אֶחָד, בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, פָּנָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לָנוּחַ, וּבֵינְתַיִם הִתְחַלְתִּי אֲנִי לְטַאטֵא אֶת הַחֶדֶר בְּשֶׁקֶט, כְּפִי שֶׁדָּרַשׁ תַּפְקִידִי.

שָׁמַרְתִּי עַל שֶׁקֶט מֻחְלָט, וּמִשֶּׁהִתְקָרַבְתִּי אֶל הַמִּטָּה נִתְקַלְתִּי בְּזוּג נַעֲלֵי הַבַּיִת שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. הִתְלַבַּטְתִּי הַאִם לְהָזִיז אֶת נַעֲלֵי הַבַּיִת אוֹ לֹא, וּלְבַסּוֹף הֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹּא. אִם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הֶחְלִיט לְהַנִּיחָן בְּמָקוֹם זֶה – מִי אֲנִי שֶׁאֲזִיזֵן? אֲנִי צוֹדֵק אוֹ לֹא?"
"בֶּטַח צוֹדֵק," הִזְדָּרֵז יְהוֹשֻׁעַ לְהַסְכִּים, עַל מְנָת לִשְׁמֹעַ אֵיךְ סִפּוּר נִקְיוֹן חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב קָשׁוּר לַמַּרְאֶה הַמּוּזָר שֶׁנִּגְלָה לְמוּל עֵינָיו כָּעֵת.

"וּבְכֵן," הִמְשִׁיךְ הַצָּעִיר לְסַפֵּר, לְאַחַר שְׁהִיָּה קַלָּה בָּהּ לָגַם מִכּוֹס הַמַּיִם שֶׁלְּצִדּוֹ, "טִאטֵאתִי סָבִיב, וּבַנַּעֲלַיִם לֹא נָגַעְתִּי.
כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְרָצָה לִנְעֹל אֶת נַעֲלָיו, שָׁאַל אוֹתִי: 'הַאִם הֵזַזְתָּ אֶת נַעֲלֵי הַבַּיִת מִמְּקוֹמָן?' 'לֹא, רַבִּי.' עָנִיתִי לוֹ בְּיִרְאָה, 'טִאטֵאתִי רַק מִסָּבִיב.'

'טוֹב מְאוֹד!' חִיֵּךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, 'אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתְךָ בַּאֲרִיכוּת יָמִים וּבְגוּף בָּרִיא.'

"וְהַבְּרָכָה הִתְקַיְּמָה..." מִלְמֵל יְהוֹשֻׁעַ בְּהִשְׁתָּאוּת.

"אוֹהוֹ הִתְקַיְּמָה," הִסְכִּים הַמְּאָרֵחַ, "אֲנִי כַּיּוֹם בֶּן יוֹתֵר מִמֵּאָה שָׁנִים, אַךְ עִם אוֹתוֹ מַרְאֶה כְּפִי שֶׁהָיִיתִי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. הַזָּקֵן הַשּׁוֹכֵב לְיַד הַתַּנּוּר הוּא בְּנִי, וּבְשֶׁל מַחֲלוֹת זִקְנָה שֶׁתָּקְפוּ אוֹתוֹ אֲנִי מֻכְרָח לְטַפֵּל בּוֹ. בִּרְכָּתוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב – הִתְקַיְּמָה בִּמְלוֹאָהּ."