ד'תתצ"ח (1138 לְמִנְיָנָם), קוֹרְדּוֹבָה, סְפָרַד.

שִׂמְחָה מְהוּלָה בְּעֶצֶב שָׂרְרָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי מַיְמוֹן. בֵּן נוֹלַד לוֹ לְמַזַּל-טוֹב, אַךְ הַיּוֹלֶדֶת נָפְחָה אֶת נִשְׁמָתָהּ זְמַן קָצָר לְאַחַר הַלֵּדָה. צַעַר גָּדוֹל מִלֵּא אֶת לִבּוֹ שֶׁל רַבִּי מַיְמוֹן עַל אָבְדַן אִשְׁתּוֹ, וְהוּא הִתְאַבֵּל עָלֶיהָ יָמִים רַבִּים.

כַּאֲשֶׁר קָם מֵאֶבְלוֹ, הֵבִין רַבִּי מַיְמוֹן שֶׁעָלָיו לְהַמְשִׁיךְ בְּחַיָּיו. הוּא צָרִיךְ אִשָּׁה שֶׁתַּעֲזֹר לוֹ בְּנִהוּל הַבַּיִת וּבְגִדּוּל מֹשֶׁה הַפָּעוֹט שֶׁהִתְיַתֵּם מֵאִמּוֹ. רַבִּי מַיְמוֹן נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וְנוֹלְדוּ לוֹ יְלָדִים נוֹסָפִים.

חֹם וְאַהֲבָה לֹא עָטְפוּ אֶת מֹשֶׁה הַקָּטָן בַּעֲטִיפָה מְגוֹנֶנֶת. אִמּוֹ הַחוֹרֶגֶת הִתְיַחֲסָה אֵלָיו בִּקְרִירוּת אֲדִישָׁה וְחַסְרַת-רֶגֶשׁ. וְאָבִיו? וּבְכֵן, אַף הוּא לֹא הִרְעִיף עָלָיו חִבָּה יְתֵרָה. מֹשֶׁה הַקָּטָן לֹא עָשָׂה חַיִל בְּלִמּוּדוֹ. חָסֵר הָיָה לוֹ הָרָצוֹן לִלְמֹד תּוֹרָה, וְאַף אִם הָיָה לוֹ הָרָצוֹן, הֲרֵי שֶׁרֹאשׁוֹ הָיָה אָטוּם לְלִמּוּדֵי הַקֹּדֶשׁ. מֹחוֹ לֹא קָלַט אֶת אֲשֶׁר נִסּוּ לְלַמְּדוֹ.

רַבִּי מַיְמוֹן, שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה הָיָה מַשְּׂאַת חַיָּיו, הִתְבַּיֵּשׁ מְאוֹד בִּבְנוֹ בְּכוֹרוֹ, שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא לוֹ נַחַת. הוּא כִּנָּה אוֹתוֹ בְּבוּז בְּכִינוּיֵי גְּנַאי, וְלֹא חָסַךְ מִמֶּנּוּ מַכּוֹת וּגְעָרוֹת. בְּכָל מְאוֹדוֹ שָׁאַף שֶׁבְּנוֹ יֵלֵךְ בְּדַרְכּוֹ, שֶׁיַּתְמִיד בְּלִמּוּדוֹ וְיִגְדַּל לְתַלְמִיד חָכָם. אַךְ נִרְאֶה הָיָה שֶׁמֹּשֶׁה אֲפִלּוּ לֹא פּוֹזֵל לַכִּוּוּן הַזֶּה...

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת קָלְטוּ אָזְנָיו שֶׁל מֹשֶׁה שִׁבְרֵי שִׂיחָה שֶׁל הוֹרָיו. "מַה יֵּשׁ לְיֶלֶד כָּזֶה לַעֲשׂוֹת בְּבֵיתִי?" שָׂח רַבִּי מַיְמוֹן בִּכְאֵב. "טוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּגְדַּל בְּמָקוֹם אַחֵר, כָּךְ לֹא יִתְפַּלֵּץ לִבִּי לְמַרְאֵה הַיֶּלֶד שֶׁמִּתְבַּטֵּל וּמְכַלֶּה אֶת זְמַנּוֹ לָרִיק..."

מֹשֶׁה לֹא חִכָּה שֶׁיְּגָרְשׁוּ אוֹתוֹ מֵהַבַּיִת. עוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, חָמַק מִבֵּיתוֹ מִבְּלִי שֶׁאִישׁ יָשִׂים לֵב, וְיָצָא בְּמַסָּע לְעֵבֶר יַעַד בִּלְתִּי יָדוּעַ...

לְאַחַר צְעִידָה עִקֶּשֶׁת, הִגִּיעַ הַיֶּלֶד לָעִיר אֲלִיסוֹנָה. הוּא נִכְנַס לְבֵית מִדְרָשׁ גָּדוֹל וְנִרְדַּם. כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרֵר, רָאָה זוּג עֵינַיִם מְפִיקוֹת חָכְמָה שֶׁמַּבִּיטוֹת בּוֹ בְּחִבָּה. "מַה שִּׁמְךָ יַלְדִּי?" שָׁאַל הָאִישׁ הַטּוֹב. "מֹשֶׁה," עָנָה הַיֶּלֶד וְלֹא יָסַף. הָאִישׁ לֹא חָקַר אוֹתוֹ יוֹתֵר מִדַּי לְפֵשֶׁר מַעֲשָׂיו. הוּא הִכְנִיס אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ, נָתַן לוֹ אֲרוּחָה חַמָּה, בְּגָדִים חֲדָשִׁים וּמִטָּה נוֹחָה לִשְׁכַּב עָלֶיהָ.

רוּחוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַיָּגֵעַ שָׁבָה אֵלָיו. מִן הִלָּה שֶׁל קֶסֶם אָפְפָה אֶת הָאִישׁ הַמְּבֻגָּר וְהֶחָכָם. בְּמַבָּט אֶחָד, חָשׁ הַיֶּלֶד שֶׁהוּא חוֹדֵר לְנִבְכֵי נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם אוֹר בָּהִיר.

כִּסּוּפִים עַזִּים לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הִתְעוֹרְרוּ בְּמֹשֶׁה בְּמַפְתִּיעַ. הוּא הִשְׁתּוֹקֵק בְּכָל מְאוֹדוֹ לְמוֹרֶה שֶׁיְּלַמְּדוֹ עוֹד וְעוֹד. הָאִישׁ שֶׁאֵרֵחַ אוֹתוֹ הִתְגַּלָּה כָּאָדָם הַנָּכוֹן לַתַּפְקִיד. שְׁמוֹ הָיָה רַבִּי יוֹסֵף אִבְּן מִיגַאשׁ, שֶׁכִּהֵן כְּרֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה הַמְּפֹאֶרֶת בַּאֲלִיסוֹנָה.

רַבִּי יוֹסֵף פָּרַשׂ אֶת חָסוּתוֹ עַל הַיֶּלֶד הָרַךְ, וְהֵחֵל לְלַמְּדוֹ. מִיָּדִית חָזָה הַיֶּלֶד בַּפֶּלֶא: מֹחוֹ נִפְתַּח וְהִתְרַחֵב. הוּא הָיָה פָּתוּחַ לְקַבֵּל אֶת מַעַיְנוֹת הַחָכְמָה הַזַּכִּים שֶׁנָּבְעוּ מִפִּיו שֶׁל רַבִּי יוֹסֵף, וְצִמְאוֹנוֹ הָאַדִּיר לֹא שָׁקַט.

עֶשֶׂר שָׁנִים חָלְפוּ. בַּעֲצַת מוֹרוֹ חָזַר מֹשֶׁה לְקוֹרְדּוֹבָה, עִיר מוֹלַדְתּוֹ. זָקָן צָעִיר עִטֵּר אֶת פָּנָיו, וְסֵבֶר פָּנָיו הֵעִיד שֶׁאוֹצָר בָּלוּם שֶׁל תּוֹרָה וְחָכְמָה מִסְתַּתֵּר בּוֹ.

בְּצָהֳרֵי יוֹם הַשִּׁשִּׁי נִכְנַס מֹשֶׁה לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל בְּקוֹרְדּוֹבָה. הוּא נִגַּשׁ לְרֹאשׁ הַקָּהָל וְהִבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ לָשֵׂאת דְּרָשָׁה לְמָחֳרָת, בִּפְנֵי כָּל הַמִּתְפַּלְּלִים. רֹאשׁ הַקָּהָל הִבִּיעַ אֶת הַסְכָּמָתוֹ בַּחֲשָׁשׁ-מָה, וְהִזְמִינוֹ לִסְעוּדַת הַשַּׁבָּת בְּבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי מַיְמוֹן הַדַּיָּן.

לְתַדְהֵמָתוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַקָּהָל, סֵרֵב הָאוֹרֵחַ בַּעֲדִינוּת לַהַזְמָנָה הַמְּכֻבֶּדֶת, וּבִקֵּשׁ לְהִתְאָרֵחַ אֵצֶל רֹאשׁ הַקָּהָל. "לְעֹנֶג הוּא לִי," לָחַץ רֹאשׁ הַקָּהָל אֶת יָדוֹ, וְהוֹלִיכוּ לְבֵיתוֹ.

בֹּקֶר יוֹם הַשַּׁבָּת. הַס הֻשְׁלַךְ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל. הָאוֹרֵחַ פּוֹסֵעַ בִּצְעָדִים מְדוּדִים אֶל הַבִּימָה, וּמַתְחִיל בִּדְרָשָׁתוֹ. הַדְּבָרִים יוֹצְאִים מִפִּיו בְּרוּרִים וּנְעִימִים, בְּקִיאוּת עֲצוּמָה מִתְגַּלָּה בַּדַּרְשָׁן הַצָּעִיר, וְחִדּוּשִׁים שֶׁלֹּא שְׁמַעְתָּם אֹזֶן אָדָם מֵעוֹלָם, מִתְגַּלְגְּלוֹת מִפִּיו כְּמַרְגָּלִיּוֹת, וּמוֹתִירוֹת אֶת תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים מִשְׁתָּאִים וְנִדְהָמִים.

בְּתֹם הַדְּרָשָׁה, פָּנָה רַבִּי מַיְמוֹן הַדַּיָּן אֶל הַצָּעִיר וְהִזְמִינוֹ לִסְעֹד בְּבֵיתוֹ וּלְהַמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו הַנִּפְלָאִים שֶׁהִשְׁמִיעַ בָּרַבִּים.

הַפַּעַם, קִבֵּל מֹשֶׁה אֶת הַהַזְמָנָה. בִּהְיוֹתָם בַּבַּיִת, בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לְדַבֵּר עִם הַדַּיָּן בִּיחִידוּת. בְּמִלִּים מְדוּדוֹת הִתְוַדֵּעַ מֹשֶׁה לְאָבִיו. "אֲנִי הוּא בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ, מֹשֶׁה..." זְעָקָה חַדָּה נִמְלְטָה מִפִּיו שֶׁל רַבִּי מַיְמוֹן. דְּמָעוֹת שֶׁל גִּיל נָשְׁרוּ מֵעֵינָיו. בְּנוֹ קְשֵׁה הַקְּלִיטָה, שֶׁבָּרַח מִבֵּיתוֹ, שָׁב אֵלָיו כְּתַלְמִיד חָכָם מֵהַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה...

לֹא עָבַר זְמַן רַב עַד שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נִשָּׂא בְּהַעֲרָצָה בְּרַחֲבֵי תֵּבֵל, וְנוֹדַע בְּפִי כָּל בַּכִּנּוּי: הָרַמְבַּ"ם. חִבּוּרָיו נִלְמָדִים עַד
הַיּוֹם בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל.