שְׁאוֹן הַשּׁוּק הַהוֹמֶה הֵעִיר אֶת הָעֶבֶד מֵהִרְהוּרָיו. בְּלִיל הָרֵיחוֹת וְהַצְּבָעִים, שֶׁפַע הַסְּחוֹרָה, וְצַעֲקוֹת הָרוֹכְלִים הָרָמוֹת בִּלְבְּלוּ אוֹתוֹ, וְהוּא חִפֵּשׂ פִּנָּה שְׁקֵטָה עַל מְנָת לְסַדֵּר אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו. הַמְּשִׂימָה שֶׁהֵטִיל עָלָיו אֲדוֹנוֹ נִרְאֲתָה הַפַּעַם קָשָׁה מִתָּמִיד.

הָעֲבוֹדָה בְּבֵית אֲדוֹנוֹ הָיְתָה נְעִימָה. שְׂכָרוֹ הָיָה רַב לְאֵין שִׁעוּר עַל שְׂכָרָם שֶׁל הָעֲבָדִים הָרְגִילִים. זְכוּת הָיְתָה לוֹ לְטָבִי, הָעֶבֶד, לְשַׁמֵּשׁ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל נְשִׂיא הַסַּנְהֶדְרִין בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. קוֹרַת רוּחַ רַבָּה הָיְתָה לְטָבִי, כַּאֲשֶׁר הֶאֱזִין לְדִבְרֵי הַחָכְמָה שֶׁל אֲדוֹנוֹ הַנָּשִׂיא. אֹזֶן כְּרוּיָה הָיְתָה לוֹ וּתְפִיסָה מְהִירָה, וְעַד מְהֵרָה הָפַךְ הָעֶבֶד לְתַלְמִיד חָכָם בְּעַצְמוֹ. חָרוּץ וּמָסוּר הָיָה טָבִי, הוּא שֵׁרֵת אֶת אֲדוֹנוֹ בֶּאֱמוּנָה וְנָכוֹן הָיָה לְמַלֵּא כָּל הֶגֶה הַיּוֹצֵא מִפִּיו.

הַאִם יַצְלִיחַ הַפַּעַם לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹן אֲדוֹנוֹ?  

צְרוֹר הַכֶּסֶף הַקָּטָן שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ מָשַׁךְ אֵלָיו רוֹכְלִים שֶׁעָטוּ עָלָיו בְּלֹא גִּנּוּנֵי נִימוּס יְתֵרִים. עֵינֵיהֶם הַחַדּוֹת הִבְחִינוּ בַּקּוֹנֶה הַפּוֹטֶנְצְיָאלִי הַנָּבוֹךְ. חוּשָׁם הַמִּסְחָרִי הַמְּפֻתָּח סִפֵּר לָהֶם שֶׁהָאִישׁ לֹא מַמָּשׁ יוֹדֵעַ מַה בְּדִיּוּק הוּא מְחַפֵּשׂ. מַה שֶּׁבָּטוּחַ, הָאִישׁ הִגִּיעַ אֶל הַשּׁוּק עַל מְנָת לְהִפָּרֵד מִכַּסְפּוֹ. בָּעִנְיָן הַזֶּה, הֵם מוּכָנִים לַעֲזֹר לוֹ בְּשִׂמְחָה.  

"מַחְזִיק גְּוִילִים עֲשׂוּי שֶׁנְהָב אֲמִתִּי," דָּחַף אַחַד הַסּוֹחֲרִים חֵפֶץ קָטָן נֻקְשֶׁה וּמְגֻלָּף מוּל עֵינָיו, "יִבּוּא יָשִׁיר מֵאַפְרִיקָה." לָחַשׁ כְּמַמְתִּיק סוֹד. "הַמְּחִיר מַצְחִיק. לֹא תַּאֲמִין!" טָבִי לֹא צָחַק וְגַם לֹא הֶאֱמִין, הוּא נִעְנֵעַ בְּרֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה, אוֹתָהּ הִתְעַקֵּשׁ הַסּוֹחֵר לְקַבֵּל כִּתְשׁוּבָה חִיּוּבִית.  

"סֶט מַצְּעֵי מֶשִׁי עֲדִינִים, עֲבוֹדַת יָד. הָאֵיכוּת הֲכִי טוֹבָה בָּעוֹלָם." נִסָּה סוֹחֵר בַּדִּים לְעוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הָעֶבֶד. "טַבַּעַת חוֹתָם מִימֵי הֶבֶל בֶּן אָדָם," הִשִּׂיג אוֹתוֹ קוֹל מְפַתֶּה. "מַעֲדַן אָצוֹת יָם מְעוֹרֵר תֵּאָבוֹן." נִכְנַס רוֹכֵל נוֹסָף לְמַעְגַּל הַמִּתְחָרִים, "אֶת טַעֲמוֹ לֹא תִּשְׁכַּח לְעוֹלָם..."  

טָבִי נָטַשׁ אֶת מַבּוּל הַהַצָּעוֹת הַמְּסַחְרֵר שֶׁנִּשְׂרַךְ אַחֲרָיו כְּשֹׁבֶל, וּפָנָה לְסִמְטָה שְׁקֵטָה. "צֵא לַשּׁוּק," שִׁחְזֵר טָבִי אֶת דִּבְרֵי אֲדוֹנוֹ, "וּקְנֵה לִי שָׁם סְחוֹרָה טוֹבָה." כָּךְ בְּדִיּוּק הוֹרָה לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. רַבּוֹ פָּטַר אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם מִבְּלִי שֶׁיְּפָרֵט אֶת טִיבָהּ שֶׁל הַסְּחוֹרָה בָּהּ הוּא מְעֻנְיָן.  

שֶׁלֶט קָטָן תָּלָה עַל מִבְנֶה בִּקְצֵה הַסִּמְטָה. טָבִי נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַשֶּׁלֶט, "אִטְלִיז מֹשֶׁה וּבָנָיו". הָאוֹתִיּוֹת הָיוּ שְׁבוּרוֹת וּמְטֻשְׁטָשׁוֹת מְעַט, אַךְ הָאִטְלִיז עַל מְקוֹמוֹ עָמַד אֵיתָן. טָבִי נָשָׂא לְשָׁם אֶת רַגְלָיו.  

"שָׁלוֹם עָלֶיךָ!" קוֹלוֹ הֶעָבֶה שֶׁל הַקַּצָּב, הִתְגַּלְגֵּל עַד פֶּתַח הָאִטְלִיז. הַקַּצָּב עָזַב אֶת נֵתַח הַבָּשָׂר עַל מִשְׁטַח הַחִתּוּךְ, וְנִגֵּב אֶת יָדָיו בְּסִינָרוֹ הַמֻּכְתָּם. "מַה תִּרְצֶה לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, אֲדוֹנִי?" שָׁאַל אֶת טָבִי.  

"יֵשׁ לְךָ לָשׁוֹן?" שָׁאַל טָבִי. "בְּוַדַּאי." הֵשִׁיב הַקַּצָּב וְהוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ לְרַאֲוָה. טָבִי הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו מִתְאַפֵּק שֶׁלֹּא לִפְרֹץ בִּצְחוֹק. "הִתְכַּוַּנְתִּי לִשְׁאֹל הַאִם אַתָּה מוֹכֵר לָשׁוֹן."  

"אָז תַּגִּיד כָּכָה," רָטַן הַקַּצָּב, "כְּשֶׁאַתָּה בָּא לִקְנוֹת בָּשָׂר אוֹ כָּל דָּבָר אַחֵר," הֶחְלִיט הַקַּצָּב לְאַלֵּף בִּינָה אֶת הַלָּקוֹחַ הַמּוּזָר, "אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר סְפֶּצִיפִי." הָעֶבֶד הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הֲבָנָה. "אַתָּה רוֹצֶה לָשׁוֹן שֶׁל עֵגֶל, שֶׁל פָּרָה, שֶׁל שׁוֹר, אוֹ שֶׁל כֶּבֶשׂ?" שָׁאַל הַקַּצָּב, "לָשׁוֹן שֶׁל תַּרְנְגוֹל אָזַל כָּרֶגַע מֵהַמְּלַאי..."  

"לְשׁוֹן עֵגֶל," הֶחְלִיט טָבִי, לַמְרוֹת שֶׁזֶּה לֹא הָיָה מְשַׁנֶּה כָּל כָּךְ. הַלָּשׁוֹן תַּעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתָהּ בְּכָל מִקְרֶה...  

בִּתְמוּרָה לְחָמֵשׁ מַטְבְּעוֹת כֶּסֶף, קִבֵּל טָבִי לָשׁוֹן עֲטוּפָה הֵיטֵב, וְעִמָּהּ שָׁב לְבֵית אֲדוֹנוֹ.

"מַה בְּיָדְךָ, טָבִי?" שָׁאַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶת הָעֶבֶד. "לָשׁוֹן, אֲדוֹנִי." הֵשִׁיב טָבִי. "טוֹב מְאוֹד, בְּחִירָה נְבוֹנָה," שִׁבֵּחַ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּמִיָּד הֵטִיל עַל עַבְדּוֹ שְׁלִיחוּת נוֹסֶפֶת. "עַתָּה, שׁוּב נָא אֶל הַשּׁוּק וּקְנֵה לִי סְחוֹרָה רָעָה," בִּקֵּשׁ.  

"מִיָּד אֲדוֹנִי." נַעֲנָה הָעֶבֶד. הַמְּשִׂימָה הַנּוֹכְחִית הָיְתָה קָשָׁה עוֹד יוֹתֵר מִקּוֹדַמְתָּהּ. טָבִי יָצָא אֶל הַשּׁוּק וְרַגְלָיו דָּרְכוּ מִבְּלִי מֵשִׂים בַּסִּמְטָא שֶׁבָּהּ עָבַר בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת. כַּאֲשֶׁר חָלַף עַל פֶּתַח הָאִטְלִיז, נִצְנֵץ בּוֹ רַעְיוֹן.  

"מַה קָּרָה?" תָּמַהּ הַקַּצָּב לְפֵשֶׁר שׁוּבוֹ שֶׁל הַלָּקוֹחַ, "לֹא הָיְתָה טוֹבָה הַלָּשׁוֹן שֶׁמָּכַרְתִּי?" הֶעֱמִיד פְּנֵי נֶעֱלָב. "הַלָּשׁוֹן הָיְתָה מְצֻיֶּנֶת." הִלֵּל טָבִי אֶת הַקְּנִיָּה, "מַעֲדָן אֲמִתִּי. בְּדִיּוּק לְשֵׁם כָּךְ חָזַרְתִּי. אֲנִי רוֹצֶה עוֹד לָשׁוֹן אַחַת בְּבַקָּשָׁה..."  

כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר שָׁב לְבֵית אֲדוֹנוֹ. 

"מַה בְּיָדְךָ הַפַּעַם?" שָׁאַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הָעֶבֶד הוֹצִיא לָשׁוֹן עֲטוּפָה, "לָשׁוֹן, אֲדוֹנִי." הִצִּיג הָעֶבֶד אֶת הַסְּחוֹרָה.  

"הָכֵיצַד?" תָּמַהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. "קֹדֶם שְׁלַחְתִּיךָ לִקְנוֹת סְחוֹרָה טוֹבָה, וְקָנִיתָ לָשׁוֹן. לְאַחַר מִכֵּן שְׁלַחְתִּיךָ לִקְנוֹת סְחוֹרָה רָעָה וְשׁוּב קָנִיתָ לָשׁוֹן..."  

"הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר אֲדוֹנִי," הֵשִׁיב טָבִי בְּהַכְנָעָה, "הַלָּשׁוֹן יְכוֹלָה לִהְיוֹת טוֹבָה וִיכוֹלָה לִהְיוֹת רָעָה. תָּלוּי כֵּיצַד מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ..."