בַּפַּעַם שֶׁעָבְרָה הִכְאִיבוּ לָאֲדָמָה צְעָדָיו שֶׁל יַעֲקֹב. כָּל פְּסִיעָה חָשָׁה הִיא הֵיטֵב עַל בְּשָׂרָה. מַשָּׂא כָּבֵד הֵעִיק עַל שִׁכְמוֹ, הִסִּיקָה. תַּרְמִילוֹ הָיָה דַּל וְרֵיקָן, אַךְ זוֹ בְּדִיּוּק הָיְתָה הַסִּבָּה שֶׁבְּשֶׁלָּהּ הָיָה יַעֲקֹב שָׁחוּחַ וְהִלּוּכוֹ אִטִּי וְנִגְרָר. מִי הָיָה מַאֲמִין שֶׁיַּעֲקֹב, הֶעָשִׁיר הַנִּכְבָּד, הַמְּפֻרְסָם לִתְהִלָּה, יֵרֵד מִנְּכָסָיו וְיֵאָלֵץ לַעֲזֹב אֶת עִירוֹ? מִי הָיָה מַאֲמִין שֶׁיַּעֲקֹב יֵלֵךְ לְכַתֵּת אֶת רַגְלָיו בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה עַל מְנָת לְנַסּוֹת שָׁם אֶת מַזָּלוֹ? 

 
אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם, יָדַע יַעֲקֹב, יֵשׁ לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה. שׁוֹב יָשׁוּב לְבֵיתוֹ, כָּךְ הֶאֱמִין, מַזָּלוֹ יָאִיר לוֹ פָּנִים וְקַרְנוֹ תִּזְרַח וְתָאִיר. 

 
עַתָּה, שָׁנָה לְאַחַר שֶׁעָזַב אֶת בֵּיתוֹ, עוֹשֶׂה הוּא אֶת דַּרְכּוֹ חֲזָרָה. הִתְנַסָּה הוּא בַּעֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת, וּלְבַסּוֹף זִמֵּן לוֹ הַשֵּׁם עִסְקָה מֻצְלַחַת בִּמְיֻחָד. צְרוֹר כֶּסֶף תָּפוּחַ הָיָה טָמוּן בְּתַרְמִילוֹ. בְּעֶזְרָתוֹ יוּכַל לְשַׁקֵּם אֶת עֲסָקָיו מֵחָדָשׁ. 

 
הַפַּעַם הָיוּ רַגְלָיו קַלּוֹת, וּצְעָדָיו זְרִיזִים. דִּמְיוֹנוֹ הִפְלִיג לְעֵבֶר הַמִּפְגָּשׁ הַמָּתוֹק עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, לָהֶם הִתְגַּעְגֵּעַ כָּל כָּךְ.
הַשֶּׁמֶשׁ הַחֲמִימָה הָיְתָה זְרִיזָה אַף הִיא. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ יַעֲקֹב לָעִיר סָאלִי, כְּבָר נָטְתָה הַחַמָּה לְכִוּוּן מַעֲרָב. יַעֲקֹב הֵבִין שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לְבֵיתוֹ שֶׁבָּעִיר רַבַּאט. יִהְיֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת בְּסָאלִי. כַּמָּה חֲבָל שֶׁלֹּא יוּכַל לִשְׁבֹּת בִּמְחִצַּת אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו הָאֲהוּבִים. אַךְ זֶהוּ רְצוֹן הַשֵּׁם. מִמֶּנּוּ מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ... 

 
טְפִיחָה אֵיתָנָה עַל הַשֶּׁכֶם עוֹרְרָה אֶת יַעֲקֹב מֵהִרְהוּרָיו. הָיָה זֶה מָרְדְּכַי, יְדִיד נְעוּרָיו. "מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן בְּסָאלִי?" תָּמַהּ מָרְדְּכַי. יַעֲקֹב סִפֵּר לִידִידוֹ אֶת קוֹרוֹתָיו בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, וְזָכָה מִיָּדִית לְהַזְמָנָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת בְּבֵית יְדִידוֹ מָרְדְּכַי. "אַתָּה אוֹרֵחַ הַכָּבוֹד שֶׁלִּי!" קָרָא מָרְדְּכַי בְּהִתְלַהֲבוּת. "לְעֹנֶג יִהְיֶה לִי אִם תַּסְכִּים לְהִתְלַוּוֹת עִמִּי לְבֵיתִי!" יַעֲקֹב לֹא הָיָה זָקוּק לְהַפְצָרוֹת מְרֻבּוֹת. הוּא נַעֲנָה לַהַזְמָנָה בְּרָצוֹן. 

 
"בַּקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ רֵעִי הַטּוֹב!" קָרָא יַעֲקֹב לִידִידוֹ, וְהִנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ. "צְרוֹר כֶּסֶף נִמְצָא בִּרְשׁוּתִי, עָלָיו עָמַלְתִּי בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה. אֲבַקֶּשְׁךָ שֶׁתִּשְׁמֹר עָלָיו בְּמָקוֹם בָּטוּחַ בְּבֵיתְךָ, עַד לְמוֹצָאֵי הַשַּׁבָּת. הַאִם תַּסְכִּים?" 

 
"בְּחֵפֶץ לֵב!" קָרָא מָרְדְּכַי, "תֵּכֶף אֶקְרָא לִשְׁנֵי עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ עַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁהִנְּךָ מַפְקִיד בִּרְשׁוּתִי." יַעֲקֹב הֵנִיף אֶת יָדוֹ בְּבִטּוּל. "אֵין צֹרֶךְ בְּעֵדִים. הָעֵץ תַּחְתָּיו אָנוּ עוֹמְדִים יִהְיֶה עֵד לַמַּעֲשֶׂה. הַאִם מֻסְכָּם עָלֶיךָ הַדָּבָר?" 

 
"מְקֻבָּל בְּהֶחְלֵט." הֵשִׁיב מָרְדְּכַי בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם. תַּחַת הָעֵץ, הֶחְלִיף צְרוֹר הַכֶּסֶף יָדַיִם. הָאִילָן רְחַב הַגֶּרֶם חָרַת אֶת הַדָּבָר בְּזִכְרוֹנוֹ. מִי יוֹדֵעַ? יִתָּכֵן וְיִזְדַּקֵּק לְכָךְ בְּבוֹא הָעֵת... 

 
הַשַּׁבָּת עָבְרָה עַל שְׁנֵי הַיְּדִידִים בַּנְּעִימִים. לְאַחַר צֵאת הַשַּׁבָּת, הוֹדָה יַעֲקֹב בְּרֶגֶשׁ לִמְאָרְחוֹ הַטּוֹב וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף שֶׁהִפְקִיד בְּיָדָיו לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת. 

 
"עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר?" הֶעֱמִיד מָרְדְּכַי פְּנֵי תָּם. יַעֲקֹב נִסָּה לְעוֹרֵר אֶת זִכְרוֹנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְזָכָה בִּתְגוּבָה לְקִיתוֹנוֹת שֶׁל רוֹתְחִים. "זוֹהִי תּוֹדָתְךָ עַל הָאֵרוּחַ?" גָּעַר בְּזַעַף בִּידִידוֹ. "זוֹהִי הַכָּרַת הַטּוֹב? שַׁבָּת שְׁלֵמָה נֶהֱנֵיתָ עַל חֶשְׁבּוֹנִי, וְכָעֵת הִנְּךָ רוֹצֶה לְהוֹצִיא אֶת כַּסְפִּי בְּמִרְמָה?" 

 
כָּל טַעֲנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב לֹא הוֹעִילוּ. מָרְדְּכַי הִכְחִישׁ בְּתֹקֶף שֶׁקִּבֵּל מֵחֲבֵרוֹ פִּקָּדוֹן כָּלְשֶׁהוּ. 

 
לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר פָּנָה יַעֲקֹב לְרַבִּי חַיִּים בֶּן עֲטָר, רַבָּה שֶׁל הָעִיר סָאלִי, וְהִזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ לְדִין תּוֹרָה. 

 
שְׁנֵי הַיְּדִידִים הִתְיַצְּבוּ בִּפְנֵי רַבִּי חַיִּים לְמִשְׁפָּט. יַעֲקֹב הִשְׁמִיעַ אֶת טַעֲנָתוֹ וּמָרְדְּכַי מִצִּדּוֹ טָעַן כִּי לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. 

 
"הַאִם יֵשׁ לְךָ עֵדִים שֶׁרָאוּ שֶׁהִפְקַדְתָּ אֶת מָמוֹנְךָ בִּידֵי חֲבֵרְךָ?" שָׁאַל רַבִּי חַיִּים אֶת הַתּוֹבֵעַ. 

 
"לֹא," יַעֲקֹב הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו בִּמְבוּכָה. "לֹא הָיוּ עֵדִים בֵּינֵינוּ. עָמַדְנוּ שְׁנֵינוּ תַּחַת אִילָן גָּדוֹל וְהִסְכַּמְנוּ שֶׁהוּא יִהְיֶה הָעֵד לַמַּעֲשֶׂה." 

 
"אִם כֵּן," אֹרוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים, "הוֹאֵל נָא לִקְרֹא לָעֵץ שֶׁיָּבוֹא לְכָאן וְיָעִיד אֶת עֵדוּתוֹ." 

 
תָּמַהּ יַעֲקֹב לְפֵשֶׁר הַהוֹרָאָה הַמּוּזָרָה, אַךְ לִבּוֹ הָיָה סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁרַבִּי חַיִּים יוֹצִיא אֶת הַצֶּדֶק לָאוֹר. יָצָא יַעֲקֹב מִבֵּית הַדִּין לִקְרֹא לָאִילָן לְעֵדוּת. בֵּינְתַיִם, נוֹתְרוּ הָרַב וּמָרְדְּכַי לְבַדָּם בַּחֶדֶר בֵּית הַדִּין. 

 
לְאַחַר רֶגַע קָט, מִלְמֵל הָרַב כְּאִלּוּ לְעַצְמוֹ: "בְּוַדַּאי הִגִּיעַ כְּבָר יַעֲקֹב אֶל הָעֵץ..." 

 
"מַה פִּתְאוֹם!" נִזְעַק מָרְדְּכַי, "הָעֵץ רָחוֹק הוּא מְאוֹד. יִקַּח עוֹד הַרְבֵּה זְמַן לְהַגִּיעַ אֵלָיו..." 

 
מָרְדְּכַי נָשַׁךְ אֶת לְשׁוֹנוֹ. בּוֹ בַּמָּקוֹם הֵבִין אֶת הַטָּעוּת שֶׁעָשָׂה. אַךְ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר לֹא נִתָּן הָיָה לְהָשִׁיב. 

 
"אִם מַעֲשֶׂה הַפִּקָּדוֹן כְּלָל לֹא הִתְרַחֵשׁ, כֵּיצַד יוֹדֵעַ הִנְּךָ הֵיכָן נִמְצָא הָעֵץ?" שָׁאַל רַבִּי חַיִּים אֶת מָרְדְּכַי. 

 
בְּבֹשֶׁת פָּנִים הוֹדָה מָרְדְּכַי עַל מַעֲשֵׂהוּ, וְהֵשִׁיב לַחֲבֵרוֹ אֶת כַּסְפּוֹ.