כשנכנסו בנ"י לארץ , הם לא ידעו, שבבתים בהם הם גרים, התושבים הקודמים החביאו אוצרות. כשהגיעה סיטואציה, שהיה צריך לשבור את קירות הבית, התגלו כל אותם אוצרות. אז יכלו לראות שהרע הביא בעצם רק טוב.
פרשת מצורע עוסקת בתופעה פיזית- רוחנית, שהיתה בזמן בית המקדש: צרעת- פריחה מסוימת היתה מופיעה על גוף האדם, בגדיו או ביתו, והיוותה התראה על חטא לשון הרע שעבר.
אותו אדם היה צריך עתה לעבור תהליך כדי לטהר את עצמו מהטומאה, שדבקה בו בעקבות לשון הרע שדיבר. אם דבקה הצרעת בבית, התהליך כלל את הצעד הקשה של ניתוץ הקירות. צעד קשה לכאורה. החרבת בית. אכן, אבל...
כשנכנסו בנ"י לארץ , הם לא ידעו, שבבתים בהם הם גרים, התושבים הקודמים החביאו אוצרות. כשהגיעה סיטואציה, שהיה צריך לשבור את קירות הבית, התגלו כל אותם אוצרות. אז יכלו לראות שהרע הביא בעצם רק טוב.
ה'נגע' נהפך ל'ענג'.
רבי עקיבא, מגדולי חכמי ישראל מהתקופה של לפני כ-2,000 שנה, יצא לדרך, כשהציוד אותו נשא לא כלל מברשת שיניים או פנקס צ'קים אלא תרנגול (להעירו מוקדם בבוקר לעבודת ה'), נר (שיוכל ללמוד בלילה) וחמור (לשאת את משאו).
הכל הלך לו רע.
הגיע לעיר מאוחר- שעריה היו סגורים, והוא נאלץ לישון בחוץ בשדה. הנר - כבה על ידי הרוח, התרנגול נטרף על ידי חיה רעה, גם החמור .
בלילה התנפלו שודדים על העיר ושבו את תושביה. לו היה גם הוא שם בעיר... או לו גילו אור הנר, קריאת התרנגול או נערת החמור את מיקומו...
רבי עקיבא אמר אז את משפט המחץ: "כל מה שעושה ה' הכל לטובה".
כל כך הרבה פעמים בחיים דפוק לנו ורע ממש. צריכים להאחז באמונה, שהכל לטובה, ולא קל לצאת מה'נחס' שבלב ולהאמין שהכל לטובה. אבל בסוף יבוא תמיד שלב, שנוכל לראות , שהכל סך הכל היה לטובה.
